אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

באישור של black bull 

יש לי אינטואיציות טובות,

הן תמיד צודקות.

אני יודעת גם לזהות מצבי רוח לפי כתיבה של אדם,

יודעת לזהות אם הוא בקטע או לא בקטע,

יכולה להבדיל מתי הוא ציני ומתי הוא רציני,

מתי הוא משקר מתי הוא לא.

ולפעמים זה דופק אותי,

כי כל הזועק לי א'

ואני מתעלמת והולכת לב'.

מקווה שהפעם טעיתי.

אבל האינטואיציה שלי אומרת אחרת.

אני קלאס באפס מאמץ (;

אני מודה ליקום/אלוהימה/לכוח עליון,

על זה שאני

אישה מתוסבכת שלא יכולה להבין את עצמה,

על זה שאני כלכך רוצה שיהיה לי טוב וכשהטוב  מגיע אני הורסת אותו כי יש לי הרס עצמי עצום.

ועל זה שאני 

לא יודעת איך להתמודד עם זאת שמשתקפת מולי במראה.

אז שאלתי אותה למה הורדת אותי לעולם ,בשביל מה אני כאן?

היא ענתה לי -

תהיי נקודת אור לאלו שנמצאים בחושך

אמרתי לה -

איך אהיה נקודת אור של מישהו אם אני שוחה באפלה?

ענתה לי -

אל תדאגי, יום יבוא והשמש שלך יגיע ויאיר את האפלה שאת שרויה בה.

ולבינתיים עברו כמה שנים,

והוא עדין לא הגיע.

 שתי ילדות חולות ואמא אחת מעוכה

גם אם תגיד לי שאני כל העולם שלך,

שאני הירח שלך ואתה השמש שלי.

אני לא יאמין, לזה.

תמיד יהיה בי החשש הזה שאני לא מספיק טובה בשביל אף אחד.

תמיד אני ארגיש שלא מגיע לי הדבר הזה.

כן זו מחשבה מטומטמת ודבילית

אבל כשאת חושבת ככה מלא זמן זה כבר נחקק לך בתת מודע.

להוריד לי את האיפור אחרי היום כל כך קשוח הזה??

(לא באמת)

#אמאמעוכה

אבל זה עדיין סגול

ץ

💜💜💜💜💜💜