אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אתה פשוט מניאק, 

בן זונה,

מעצבן,

חצוף,

איש ללא גבולות,

ושוב מעצבן.

שהצליח לחדור לי טיפה למוח

ולהשתלט לי חלקית על המחשבות.

תפסיק עם זה,

       תודה רבה.

❀GOOD❀ ❀MORNING❀

כשיש לי חיבור טוב עם מישהו אבל ממש טוב,בקטע הזוי.

אני תמיד יותר מידי כנה ופשוט יורה בלי פילטרים. 

ותמיד אבל תמיד אני אוכלת אותה אח"כ .

כנראה יש משהו לא נכון בדרך הזו,

כנראה אני צריכה לנסות לשים פילטרים.

או שפשוט לעזוב את הנושא ולהבין שלא אוכל להיות נל האמיתית עם אף אחד.

שהחומות יישארו, 

שהגדרות לא התמוטטו.

רק אם אהיה לבד עם עצמי אני אצליח.

הרמתי ידיים מלהבין את עצמי או את הדרך שלי.🤷🏽‍♀️

בדרכ לא שומעת מזרחית אבל היום בא לי

🖤

אני זקוקה

לחום, אהבה,הכלה ואושר.

אני רוצה את זה,רוצה את זה בכל מאודי.

אני פאקינג 3 שנים הייתי רק עם בן אדם אחד,

ובקושי יצאתי בכלל.

הכרתי אותו כשהייתי רווקה נטולת דאגות ובלי אחריות.

עכשיו אני רווקה +2.

איך אני אמורה לצאת שוב?

לבלות?

להנות?

כשבבית יש לי 2 ילדות שאני כל העולם שלהן והן שלי?

זה לא שהן עול.

הן בכלל לא עול.

זה פשוט הידיעה שהן כל כך קטנות,תמימות ושבריריות.

הפחד הזה שאם אני יעזוב אותן לדקה עולמם התמים והטהור יהרס.

הפחד הזה שאם לא אהיה שם ואגן עליהן מישהו ינצל את זה יפגע בהן.

כן אני יודעת זו מחשבה טיפשית.

כי יש מצב גדול שגם אם אני אהיה איתן 24/7 מישהו עדין יכול לפגוע בהן.

לפעמים אני רוצה לזרוק את כל הפחדים שלי לתוך קופסא עם מנעול,לנעול את הקופסא ופשוט לזרוק לים.

ולהתחיל לחיות,

הפחדים שלי הם המוות שלי.

לפעמים אני רוצה לחזור להיות נל הרווקה,שלא שמה על אף אחד ופשוט עשתה מה שהיא רוצה.

אבל כיום מה שהכי חשוב לי,

שלבנות שלי יהיה הכי טוב,

ואם זה אומר שאני צריכה לסבול אני אסבול.

ואם זה אומר שאני לבינתיים לא אחייה איך שאני רוצה כי אני צריכה שהן הגדלו קצת ויהיו מוכנות להכיל ולהתמודד עם השיגעונות של אמא שלהן.

אז אחכה.

זה לא שאני עוצרת את כל חיי וזורקת את כל החלומות שלי לפח.

אני פשוט עוצרת את הכל עכשיו.

ומחכה שהן יגדלו כידי שאני אוכל להיות בראש שקט 

שאני מתחילה להגשים את עצמי,

וגם אם זה יהיה בעוד עשור.

האושר והבטחון של האוצרות האלו הכי חשובים לי.

הן הכל בשבילי

כשאני העולם שלהן.

🖤Good morning🖤

בעיה,

כשאני מתחילה ספר,אני חייבת לסיים אותו באותו יום.

אני נשאבת לעולם דמיוני,מזדהה עם כל דמות בספר ומכניסה את עצמי לדמות הראשית.

איזה כיף שיש עולם דמיוני שאפשר לכתוב בו הכל,אולי זה גם קצת אמיתי,אני לא יודעת.

אבל תמיד בספרי האהבה מתארים את אהבה בכל מיני מילים גדולות.

ואני תוהה אם זה באמת קיים,כל המילים הגדולות האלו.

האם באמת אפשר להרגיש רגש כלכך חזק,שיסחוף אותך איתו?

מעניין אם יהיה לי אי פעם תשובה לזה.

לילט

אני מאמינה בזה שגברים ונשים יכולים להיות חברים ללא רגשות שמתפרשות לאהבה זוגית.

זה שאני דואגת לחבר שלי ללא כל סיבה,

זה לא אומר שיש לי רגשות מעבר לאהבה חברית או סתם משהו מעבר.

כן זה קשה להאמין יש חברויות בין נשים וגברים.

כן רובכם לא יאמינו לזה אבל זה קיים.

ואני הכי מאמינה בזה.

אני מרגישה שניצני תקווה מתחילים לצמוח סביב החומות שלי,

הפחד מהן הם פחד מוות.

לחוות,להרגיש ולהתקיים.

3 רגשות שאף פעם לא נתתי לעצמי להרגיש אותם ב100 אחוז,

ב20 אחוז כבר הדחקתי.

הפחדים שלי שולטים בחיי,

אני נוטה לתת להם לנתב לי את הדרכים, 

כי רוב הפעמיים הפחדים מגנים עלי.

כאן אני משתדלת להיות הכי חשופה,

לא כאן בכלוב, הוא כבר לא מעניין אותי כמו שפעם עניין.

כאן בדרך.

כאן מולו.

ווואלה זה כיף לי לשחרר לתת לעצמי להיות אני.

וזה מוזר לא חשבתי שארגיש ככה.

ואני רועדת מפחד רועדת,

אבל זורמת למרות הכל כי זו התקדמות.

התקדמות בתהליך שלי.

מניאקית אם  לא רוב הנשים שגברים שולחים להן תמונות,

הדבר הראשון שהן מסתכלות עליו זה על האצבעות בידיים.

ואם רק אני כזו,

אנחנו בבעיה.