לפני שנתיים. 17 באפריל 2022 בשעה 5:33
אני מרגישה שניצני תקווה מתחילים לצמוח סביב החומות שלי,
הפחד מהן הם פחד מוות.
לחוות,להרגיש ולהתקיים.
3 רגשות שאף פעם לא נתתי לעצמי להרגיש אותם ב100 אחוז,
ב20 אחוז כבר הדחקתי.
הפחדים שלי שולטים בחיי,
אני נוטה לתת להם לנתב לי את הדרכים,
כי רוב הפעמיים הפחדים מגנים עלי.
כאן אני משתדלת להיות הכי חשופה,
לא כאן בכלוב, הוא כבר לא מעניין אותי כמו שפעם עניין.
כאן בדרך.
כאן מולו.
ווואלה זה כיף לי לשחרר לתת לעצמי להיות אני.
וזה מוזר לא חשבתי שארגיש ככה.
ואני רועדת מפחד רועדת,
אבל זורמת למרות הכל כי זו התקדמות.
התקדמות בתהליך שלי.