ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אי סדר ,מהומה ,באלגן.

ההמהומה הפרטית שלי,
הבאלגן שלי,
והאי סדר שבתוכי.
הכל נכתב כאן.

תהנו או שלא :)
לפני 3 שבועות. 28 באוקטובר 2024 בשעה 18:21

הוא אמר לי - "שהוא לא כיוון למשהו רציני,כי הוא במילואים וכו."

מודה ומתוודה כשהוא התחיל את הנושא הזה,נכנסתי לחרדה ובדר"כ הייתי פותרת את זה עם עוד איזה סיבוב של סקס וככה הנושא נשכח ולא מעלים אותו אבל הפעם החלטתי לתת לרגשות שלי מקום.

הוא המשיך את המשפט -" אבל איתך זה מאד מבלבל,הסקס שלנו טוב,יש מעבר,מאד איכפת לי ממך השיחות שלנו מעולות ולפעמים אני גם רוצה מעבר,אבל אני לא יודע איך אני אהיה בשבילך כבן זוג או אם בכלל זה ריאלי עכשיו בגלל המילואים.."

עכשיו,

אני שונאת הגדרות למרות שעד עכשיו היה לי מאד חשוב להגדיר דברים.

אבל עברתי תהליך מאד גדול עם עצמי ועם לשחרר דברים ולתת להם לזרום כפי שהם.

וזה מה שאמרתי לו בדיוק.

"שאין צורך למהר,אנחנו נתקדם לאט בקצב שלנו ויהיה מה שהיה, אין צורך להגדיר אין צורך בלתת למה שקורה בנינו איזו כותרת או משהו,וכשנהיה סגורים על מה שאנחנו רוצים או מה שאנחנו מרגישים נדבר על זה ונראה אם אנחנו על אותו גל."

פעם ראשונה שנתתי לרגשות שלי לדבר, ולא הדחקתי את מה שאני חושבת או רוצה ולא פתרתי את זה בסקס.

ואני מאד גאה בעצמי על זה.

שאני עושה תהליך משמעותי עם הנפש שלי, ונותנת לרגשות שלי לדבר.

אני מרגישה שהיום אני במקום הרבה יותר טוב ממה שהייתי בו לפני חצי שנה,יש לי יום מלא בעשייה אני אמא הרבה יותר שמחה ויש לי את האפשרות גם 'לקחת חופש' מלהיות אמא פעם בכמה זמן ופשוט לנפוש.

ועל זה אני מודה כל יום בבוקר, שיש לי את הזדמנויות האלו וסוף סוף למדתי 'לנצל' את הזדמנויות האלו לטובתי מבלי שהמצפון יצעק לי כל מיני שטויות של אמהות.

 

אני גאה בתהליך שאני עוברת, ושמחה שסוף סוף התחייבתי אליו.

 

שיהיה לילה טוב ושקט.

נל 🖤

"..אם הראש נדלק , כל הגוף נדבק.."

                                 🩷

 

לפני חודש. 13 באוקטובר 2024 בשעה 14:26

הכי יפה שאמרו לי השבוע :

" מה יש לך יא מפגרת, מי שרואה את הגוף הזה - שלך בעירום גומר על המקום,אפילו בתוך התחתון"

 סתם באלי שתקנאו 🫣🤤

 

 

לפני חודש. 8 באוקטובר 2024 בשעה 10:16

השיר הזה מקבל משמעות אחרת בשנתיים האחרונות,

פעם הייתי שומעת את זה כסתם שיר עצוב של להקת הבי רוק שאני אוהבת.

 

כיום הוא מתחבר לי לאובדן שלי.

הפרטי שלי.

שהאזכרה הייתה דווקא אתמול,ביום הכי מקולל של מדינת ישראל.

וזה עצבן אותי  קצת,

למה האזכרה דווקא הייתה ביום האבל לאומי ולא יכלה להיות ביום אחר שיהיה לי אבל פרטי.

שאוכל להתאבל לבד,עלייה.

אני עדיין לא מסןגלת לעלןת לקבר.

אני באמת מעריצה אנשים שיכלו כבר בשנים הראשונות לעלות לקבר של יקריהם.

אני לא מסוגלת נפשית,להגיע בכלל לאזור של בית העלמין.

ולא רק היא קבורה שם,גם סבא שלי,סבא רבא שלי,ודוד שלי.

ועדין אני לא מסוגלת לדרוך שם.

אני מקווה שהם יסלחו לי.

ושהיא תסלח לי.

על זה שאמא שלה לא מספיק חזקה כדי לבקר את המצבה שלה.

כמו שכתבתי אתמול,בפריקה שלי.

שאני מבקשת,מאיפה שלא תהיי.

בבקשה תשמרי על אחותך הגדולה.

 

תהיי לה האור בימים חשוכים,

תהיי לה המצפן כשהיא אבודה,

ותהיי לה הפינה השקטה באמצע הסערה.

ותתני לי את הכלים ואת הכוחות להיות שם איתה ברגעים הללו,ופשוט להכיל אותה.

     אני תמיד יאהב אותך ותמיד תהיי איתי,בכל מקום שאהיה,בכל אבן דרך את איתי אהבה של אמא.

      אוהבת עדין עד אין סוף אמא🖤

 

לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 11:45

אותי זה מרטיב?🤤🤤

😩🩷

לפני חודשיים. 20 בספטמבר 2024 בשעה 15:00

אני צריכה כוס ענקית של יין 🍷

ומלא זמן לקרוא ספרים אבל מלא...🤓📖

אה וחופשה,אפילו בקתה מול ים או נוף עוצר נשימה.🏞️🏖️

🥱🙇🏽‍♀️

 

 

 

לפני 3 חודשים. 20 באוגוסט 2024 בשעה 7:23

 

 

 

"..𝕚𝕥'𝕤 𝕒 𝕝𝕠𝕟𝕖𝕝𝕪 𝕨𝕠𝕣𝕝𝕕, 𝕀 𝕜𝕟𝕠𝕨

𝔾𝕠𝕟' 𝕘𝕖𝕥 𝕒 𝕝𝕠𝕟𝕖𝕝𝕪 𝕘𝕚𝕣𝕝, 𝕥𝕙𝕒𝕥'𝕤 𝕗𝕠' 𝕤𝕙𝕠'.."

 

 

לפני 3 חודשים. 17 באוגוסט 2024 בשעה 14:54

🦋"...את כולך פרפר כזה, כשאת עפה זה כולכך יפה, את מפזרת את הערפל..."🦋

 

 

 

 

🪷💎 Shabat Shlom 💎🪷

לפני 3 חודשים. 23 ביולי 2024 בשעה 19:00

המסרים שאני מקבלת ממך כל-כך לא  מובנים.

אחרי שנפגשנו שבוע שעבר והפגישה הסתיימה לא משהו,הקשר קצת דעך.

עכשיו זה לא משו שמפריע לי כי אני לא ממהרת לשום מקום וגם החלטתי לתת לזה לזרום.

אבל בפגישה הזו לקראת הסוף היה איזה משהו שטריגר אותך,ועד כמה ששאלתי אותך 'אם היה משהו שטריגר אותך/דחקתי אותך לפינה' - לא ענית לי מה זה ופשוט לקחת כמה צעדים אחורה שזה בסדר גמור.

יש בנינו משיכה מינית מטורפת, 

ואני לא הולכת להתעלם ממנה. 

אני לא יודעת אם זה מה שמחזיק אותך איתי,למרות שלפי דעתי זה לא רק זה כי אתה דואג שהיו לנו בילויים חוץ מהמיטה.

אבל היום חזרת מהמילואים, ואיך שנכנסת לבית רצית אותי שאהיה נוכחת אבל בשקט.

ורובכם יודעים שזה כמעט בלתי אפשרי שאהיה בשקט.

ובשיחת וידאו הזו לא היה הרבה מלל,  אבל היו מבטים מלאי משמעות.

בכל השיחה הזו שהיינו שקטים לא הפסקת לשלוח לי נשיקות,לראות אם אני נוכחת לא משנה כשהיית דקה עסוק או משהו,תוך שנייה ראית שאני דקה לא ליד המצלמה ושאלת איפה אני.

 

היו רגעים שניסת להרדם וזה כמעט גרם לי לבכות ואני לא יודעת למה.

כאלו אני יודעת אבל אני לא אכתוב את זה כאן.

אבל אני יודעת שאני מעריצה אותך קצת, על זה שאתה כל כך כנה מהתחלה ואמיתי.

ואמרת לי שיש מצב שהיו מצבים כאלו,אני כרגע לא יודעת עד כמה אוכל להכיל את זה.

 

אבל בא לי להכיל את זה,

להכיל את כל הוויה שלך,ואני יודעת שיש מצב שאפגע מזה.

אבל מהרגע שהנחת את ראשך על ברכיי בדייט הראשון שלנו,ונרדמת לך לקצת.

והיה שקט, אבל השקט הזה לא הפריע לנו.

הבנתי שיש מצב שאתה די סומך עלי.

ואני רוצה להיות זו שתבוא אליה כשאתה מרגיש מוצף ופשוט תשים את ראשך על ברכיי ואני אלטף ונכנס לזון הזה.

לזון שבו העולם עוצר מלכת ורק שנינו בתוך הבועה שלנו בשקט המבורך הזה.

 

אני רוצה שזה יבוא ממך הפעם,הצורך שלך בי.

כי להשאר איתי בשיחת וידאו בוואטצאפ במשך שעתיים רק כדי לראות אותי שאני נוכחת שם מבלי לדבר.

מראה לי שאתה רוצה אולי קצת יותר אבל אתה מפחד ומהסס קצת,וזה בסדר גמור כי גם אני כל כך מפחדת.

 

מפחדת לתת את כל הלב שלי על מגש,ולתת לך אותו.

כדי שתשמור עליו בכל משמר כמו שאתה שומר עלי כשאני איתך ודואג  לי.

 

להיות אהוב זה לא בושה,

זה המשפט שאני תמיד אומרת לך.

ואני רוצה שתשנן אותו.

כי יש לך כל כך הרבה חסמים,ואז אתה הופך להיות נכה ריגשית.

ואני שונאת את זה, כי גם אני כזו.

השיעור שלנו הוא לתת לעצמנו להרגיש,אני מקווה שנלמד ממנו איך ושנצלח אותו.

 

 

 

לפני 4 חודשים. 10 ביולי 2024 בשעה 4:08

אני מנותקת מהכל,

לא רואה חדשות ובטלגרם אין לי קבוצות של חדשות.

אבל באינסטגרם אי אפשר לשנות את הידיעות של הותר לפרסום הארור.

כולם משתפים את זה.

ואני תוהה עוד כמה זמן זה יימשך?

עוד כמה זמן עוד אמא תקבל את הבשורה הרעה?

עוד כמה זמן פרחים צעירים שעוד לא התחילו כלום בחיים ימותו?

עוד כמה אבות ובעלים ימותו?

 

שזה ייפסק כבר,במילא כבר 9 חודשים חוץ מ 3 מבצעים צבאים שהצלחנו לשחרר בהם 6 חטופים,זה לא מתקדם לשום דבר.

 

אז אןלי נפסיק כבר עם הלחימה הזו?

שמביאה כל כך הרבה אבל, חורבן,כאוס ושברון לב.

לאנשים שבמילא המדינה לא תשים עליהם.

והנציגי ציבור היום יצאו לפגרה, בזמן שרבבות של חיילים מגנים עליהם בגופם ולחלקם אפילו נגדעים החיים.

נמאס לי כבר לראות הותר לפרסום,

ונמאס לי שהמדינה שמה זין על החיילים ועל האזרחים.

 

ולא רק ביבי אשם, כל מי שיושב שם אשם.

 

 

 

לפני 4 חודשים. 6 ביולי 2024 בשעה 20:30

זה היה היום הולדת הכי כייפיית שהייתה לי בחיים.

ובא לי פשוט לבכות.

בכי משחרר שיעזור לי לעכל שאני באמת מאושרת.

 

ברגע ששמתי בצד דברים שלא יכלתי לשלוט עליהם,

ברגע שחררתי וסמכתי על עצמי.

הצלחתי להגיע לנחת החלקי הזה,ואני כלכך מוצפת ריגשית שפשוט באלי לשחרר גם את זה.

להוציא הכל ולמלא דליים של מה שאני מרגישה עכשיו.

 

 

שבוע טוב 🌹