לפני 3 שנים. 27 בנובמבר 2020 בשעה 10:56
מהרגעים שבא לי פשןט
לעזוב הכל ולשקוע לתוך התהום שנלחמתי לצאת ממנה.
התקופה הזו היא חרא וכנראה היא תמשיך להיות ככה.
כל החומות מתפוררות להן, הגנות נעלמות ונשארת לה ילדה קטנה מפוחדת שלא יודעת מה לעשות.
יש כל כך הרבה מילים מכל עבר שעפות לכיוונה אבל היא לא מנסה להקשיב להן.
הן עוברות ככה, לא מוכנות להכנס.
לפעמיים בא לי להחזיר את הסכין, ככה סתם להניח אותו מולי.
כמה תעצומות נפש אני צריכה לאסוף בגלל האושר שלי.
אני חייבת להיות חזקה, כי אמהות אמורות להיות חזקות.
אני לא יודעת אם טוב לי
או רע לי.
אני בתוך מערבולת של מחשבות, מעשים ורגשות.
אני רוצה שהכל יחזור להיות יציב.
אני רוצה שהחומות והגנות שהיו סביבי יחזרו
לא רוצה לחזור לתהום.
לא רוצה להיות המפלצת שהייתי.
*נא לא להגיב, תודה*