אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

הפחדים שלי מתחילים לשבור את קיר הזכוכית שהגן עלי מפניהם.

הכל מתחיל להתערער אצלי ולהתפורר,

מרגישה כמו גוש מרשמלו על האש מבפנים .

אין לי כוח לכלום,

לכלום.

אני יודעת שזו תקופה וזה יעבור, אבל אני מתחילה להרגיש שאני סתם חתיכת עצלנית שאין לה כוח לעשות כלום עם החיים שלה.

אז מה, אם אני אמא ואני רוצה עתיד הכי טוב לבת שלי,

אבל כרגע אני חסרת כל מוטיבציה לעשות משהו.

בא לי לישון כמה ימים ולקום לנל אחרת.

מקווה שתהיה לי אופציה כזו מתי שהוא.