אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

רסיסים ,

הלב שלי שבור לרסיסים,

הם עפים להם לכל עבר ,מכסים את האדמה שאני שוכבת עליה.

השמש משתקפת בחלקים שונים וזה נותן תחושה של תקווה,

ואז בא הלילה ואיתו החושך והמחשבות שלא מפסיקות להגיע...

והתקווה נגוזה לה.

למה אני צריכה להגיע להחלטה כזו?

אני יודעת כידי שלא יהיה סבל וקושי אבל למה מהתחלה הבאת לי את זה?

אני מרגישה שהחלטה כבר מתגבשת ומרגישה שאין לי לב ונשמה,כולי ריקה מתוכן מחמלה ואהבה. 

אבל אני חייבת לעשות את זה. 

חייבת להחליט אני יודעת מה יקרה אם אני לא יעשה את זה.

אכנס לעולם של סבל,יגון ועלטה.

רסיסים,

הלב שלי שבור לרסיסים 

ואי אפשר לתקן אותו.