השבוע התקשרתי לחברה שלי, שהכרתי בזמן שהייתי מאושפזת עם הפיץ,היינו יחד חודש וחצי.
וזה היה כל כך כיף לפרוק את כל העול שהיה עלי,
כי אני יודעת שהיא הכי תבין אותי והיא באותו המצב שלי,
מכל הבחינות,וכל הקטע הוא שגם נולדנו באותו תאריך.
עברנו כל כך הרבה דברים יחד,
לא שכחנו גם לצחוק בתקופה הטראומטית הזו.
תמיד אמרתי לה שאני לא יודעת מה הייתי עושה אם היא לא הייתה וגם היא אומרת לי את זה.
היא סיפרה לי שהיא ראתה את הפיץ שלי בתוך היחידה של טיפול.נמרץ לב לבד,אז היא הייתה הולכת אליה ושרה לה (הפיץ הייתה מורדמת כמה ימים ומונשמת ולא הייתי יכולה להיות איתה).
וזה כל כך ריגש אותי.
וזה היה עוד.לפני שהכרנו.
תמיד אמרנו שיש מצב שהבן שלה והבת שלי אולי התחתנו בסוף כי הפרש בינהם זה רק שבוע ואת החודש הראשון לחייהם הם עברו יחדיו.
זה כל כך.קל שיש מישהי שממש מבינה אותך ללא מילים.
ולא רק אותך, גם את מה שחווית בהריון.
ואת התסכול שאני חווה כל יום עם הפיץ.
אני שמחה שהכרתי את.האישה המיוחדת הזו ואני בטוחה שאשמור איתה על קשר לעוד הרבה זמן כי מה שעברתי איתה שווה את כל החברות.
את השיר הזה היא הייתה תמיד שרה לפיץ.כשהיא הייתה בוכה,כי בלילות היא הייתה ערה ובימים אני.
הסדר שרק אמהות יכולות להבין.
♡
