אתמול הגיעה עוד נקודת שבירה שלי,
אני חולה ולא מרגישה טוב (חשד לשעלת) ובנוסף קיבלתי מחזור,אין צורך לומר שבמחזור אני במצב דיכאוני למות.
אבל אתמול אחרי שפרסמתי את הפוסט, לא יכלתי להחזיק את עצמי,
ופשוט נכנסתי למקלחת ולא הפסקתי לבכות, הייתי שמחה גם לצרוח את כל הכאב,אבל אין לי קול.
מתחת הזרם של המים החמים,אני נותנת להכל לצוף ולצאת ,
יושבת על הרצפה הרטובה ופשוט בוכה בלי סוף.
ותנחשו מה?
זה לא רוקן אותי,
אני מאז לא מפסיקה לבכות ואז חפרתי בעצמי להבין למה, מה יש בחודש הזה שקשור אליה?
והבנתי
לפני שנה בחודש הזה היא נולדה לפי השנה העברית .
והבנתי את התפרקות,
גם עכשיו הפוסט הזה נכתב בדמעות.
כי אני נזכרת בהיכרות הראשונה שלי איתה,אחרי ששבועיים מאז הלידה היא הייתה מורדמת ומונשמת ולא הייתי יכולה לא להחזיק אותה ולנשום אותה,
אז כשהיא התעוררה היינו צריכות לערוך היכרות מחודשת,
כן בימים הראשונים במחלקה היא לא רצתה שאני ארים אותה בכלל.
וזה היה לי עוד יותר קשוח.
אבל אח"כ המלחמה הזו הייתה שווה כי העיינים שלה אמרו שאני הכל בשבילה וזה הדבר שהיה הכי חשוב לי,שהיא תבין.
שאני אעשה הכל בשבילה אם הייתי יכולה לתת לה את הלב שלי הייתי נותנת.
הכל.
אבל אני מתנחמת בזה שהיא קיבלה מלא אהבה בחייה הקצרים והרבה נשנושים.
מקווה שאני אוכל במהרה ללמוד לחיות עם הפצע הזה.
כי קשה לי לתפקד בימים כאלו.
ולהיות האמא שאני רוצה.
