הדמעות בלילות לא עוזרים לחור בלב,
אני באמת מנסה לחשוב או לכתוב על משהו אחר
אבל אני לא מצליחה,
אני מרגישה צורך לפרוק תוך כדי שהדמעות זולגות.
הילדה שלי הגדולה מתחילה להבין,
והיא קורעת אותי כל פעם מחדש.
ואני לא אוהבת לבכות לידה כי היא נלחצת מזה שאנשים בוכים לידה במיוחד אמא.
ובאותו הזמן שהיא קורעת אותי אני קופצת עליה ומנשנשת את כולה.
כי הדבר הזה נותן לי עוד קצת אור בכל החושך.
ואני מודה גם לה שהיא בחרה בי להיות אמא שלה.
אני נעלמת קצת לכולם כי אני צריכה את זה,
אני רוצה כלכך זוגיות או שמישהו יאהב אותי אבל לא מצליחה לפתוח את הלב שלי ולהגיע לזה.
וזה גם קשה לי.
כי אני כלכך גרועה בזה שזה מדהים.
ממתי הפכתי לכזו סגורה?
זה מה שקורה אחרי אאהבה הראשונה שלך?
אני זו שבין מערכת יחסים למערכת יחסים יש גג חודש.
וכל מערכת יחסים אורכת איזה שנתיים+.
אחותי זרקה לי שקל לי כי אני לא נקשרת,
וזה לא בגלל שאני יותר שכלית.
אני עדין לא יודעת אם האמירה הזו נכונה או לא, כי אני מחשיבה את עצמי אישה די שכלית עם המון רגש.
אבל החוסר הזה שאין לי בן זוג,קצת מציק.
אבל אני יודעת שבזוגיות הבאה אני בהחלט לא הולכת לוותר או להתפשר על כלום.
