לפני שנה. 15 במרץ 2023 בשעה 17:25
אתמול אבא שלי סידר את הרכב,
ומצאתי את המובייל עבודת יד שקיבלת באחד האישפוזים מהמתנדבים.
ושוב הזכרונות חוזרים.
עוד מעט פסח,
פסח שעבר הייתי איתך בבית חולים,
והחג הזה אני לא אהיה איתך.
החיסרון הזה כלכך כואב,
החור הענק הזה בלב,לא מתאחה גם אם אני חושבת שכן.
היום הראו בחדשות את האישה שאיבדה את 2 בניה בפיגוע,
וזה כלכך הציף לי.
אני יודעת ששומדבר לא יעביר לי את הכאב הזה,
את האובדן הזה וכל הטראומות והחרדות שנלוו אליו.
וכן אני מנסה לחיות לצד זה,
לצד העצב .
אבל בערבים כמו אלו,
זה פשוט צף,
כי אני אדם שאוגר, אוגר ואוגר עד שאין מקום אחסון הכל יוצא מתפרץ ומתנקה ואז חוזר חלילה.
אני רוצה אותך איתי כאן ישנה עלי כמו אחותך, רוצה לראות בפעם האחרונה את החיוך שלך, לשמוע את הצעקות שלך ולהריח אותך בלי סוף,
אני פשוט רוצה אותך שוב לעוד דקה או שתיים.
