זה קשה להכיר מישהו באמצע כל הכאוס שמתחולל אצלנו במדינה.
הקושי הוא לא בלצאת ולהיפגש הקושי הוא בחוסר הידיעה והדאגה שפתאום ראית שהוא לא התחבר כמה שעות ואת יודעת היכן הוא.
זה כאלו לא מספיק שאת דואגת לחצי מהמשפחה שלך,חלקם מפונים ורובם בתוך עזה נלחמים עם הנאצים.
לא מספיק שאת דואגת למה יהיה איתם ביום של אחרי, אחרי שהם פינו את כל הזוועות שקרו.
כל זה ואת גם דואגת לו,
לא שקרה משהו,פשוט יש שיח טוב דיבור על פגישה וכו.
וזה קשה לי.
ושקשה לי נפשית חניות הספרים שמחות מאד,כי אני ממנת את רובם,כשהנפש שלי עצובה.
אני רוצה שיבואו ימים טובים מאלו,
אני רוצה שקט שלווה,
חדי קרן,
נצנצים,
וכל מה שמגדיר ימים טובים וקסומים.
כי אני רוצה להתעורר מהחלום בלהות הזה שקוראים לו 7.10.
רוצה ללכת לישון ולהתעורר ולדעת שכל הדברים הללו לא קראו.
ואני רוצה להאמין שבני אדם לא מסוגלים לעשות דברים כאלו,
בני אדם לא הופכים למפלצות אנחנו לא במארוול כאן.
לפני שנה. 12 בנובמבר 2023 בשעה 19:30
