אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

כבר יומים שאני קמה בדאון מטורף,

ובוכה קצת.

תמיד זה ככה,אחרי היי יש דאון.

אבל באמת שאין לי כוח לעשות כלום,

לא ללמוד,

לא לעבוד,

לא לצאת

רק להיות תחת הפוכי להתכסות ולהרדם עד שזה יעבור.

ואני שונאת את זה,

שונאת את הרגשה הזו למרות שאני חייה איתה די הרבה זמן אבל קשה לי להתמודד איתה ולקבל אותה.

אבל לחייך זה חשוב,גם אם הוא מזויף.

שבת שלום ♡