אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אני שמה את הלב שלי כאן,

חשוף,חסר הגנה,ללא חומות.

אני יודעת שלרוב הבעיה היא בי.

אני בנאדם סגור וקשה לי להפתח ולרוב,אני לא יודעת לתקשר בצורה נכונה ובריאה.

אני יודעת שזה גם בעיה כללית של כולם,שלכולם קשה היום למצוא את מה שהם חפצים בו.

אבל אני לא יודעת אם הבעיה היא שאף אחד כמעט לא מצליח לעניין אותי או שאני כל כך נסגרתי שכלום באמת לא מעניין אותי.

אני בתקופה טובה,

הכל הולך לפי מה שאני רוצה,אם זה הקשר שלי עם הגדולה,בעבודה וכו.

ועדין יש משהו חסר,

או שזה המרדף הבלתי פוסק אחרי שלמות.

ואם אין דבר כזה בכלל שלמות?

ואם השלמות זה החוסר שקיים בתוכנו?

והאם זה סתם אגדה אורבנית שמספרים אותה בכל ערב לפני השינה?

משהו חסר לי ובי,

ומשום מה אני מרגישה מזה הרבה זמן שלמה ומאושרת.

🖤