חסרת אונים

על חוף הים

על הברכיים

פרקי ידיים קשורות לאחור

לפרקי כפות הרגליים

חולצה מכופתרת פרומה

ופי מלא…

בזה אחר זה…

משומשת.

מתחננת.

לסיפוק שלא יגיע לעולם.

אלוהים

הצורך הנורא

הצורך החולני

להילקח כמו שאני צריכה

כמו שאני לא מעיזה לומר

כבר בלתי אפשרי לשאת אותו

לסבול אותו

אלוהים

בבקשה

גאולה

של הערפול

של המבט הזגוגי

של אפיסת הכוחות 

שכל מה שעומד לי על קצה הלשון 

זה

״בבקשה״.

״קחו״.

פשוט בוכה

באוטו

כל הדרך לעבודה

לא יכולה יותר

עם הבדידות

עם הרעב

די כבר!

אלוהים

 צורך

שלא

נותן 

מנוח.

הצורך שצובע הכל באי שקט 

הצורך שמנהל אותי

את גופי

הצורך לשוב לכאן שוב

לצוד

או בעצם להיות ציד

לא יכולה יותר

מרגישה אובדן שליטה על חיי

ללא כיוון

ללא מסגרת

מתפזרת

עד שלא יהיה מי שישים אותי במקומי 

שינהל אותי

ואת הצורך הנורא.

על ברכיי

ידיים קשורות לקיר

מעל הראש

פי פעור

והוא לוקח.

עמוק.

מחזיק את ראשי.

משתמש.

אני צורחת מתוך החנק

מושכת ללא הועיל בחבלים.

אני נאבקת

והוא גונח

ואני מרגישה כל כך חיה

להיות כלי כזה

בשבילו.

הוא אוחז בחוזקה במתניים

משופדת.

חייבת תזוזה…

חייבת גירוי

חייבת את התנועה,

והוא לא נותן.

אני משתוללת

לא להימלט

אלא רק לגרום לזין הזה לנוע

החוצה

פנימה

אבל לא.

אלוהים שייגע בדגדגן

אבל לא.

אני צורחת

״בבקשה״

אבל הוא רק אוחז.

מרגישה את פעימות הזין

שומעת אותו גונח

אלוהים איך שהוא משתמש בי

חסרת אונים…

זין חדש

מחליק פנימה

עד הסוף

ידיו על מתניי

נאחזת בסדינים

ומשחררת

צרחה.

שאני צמאה לחיבוק,

כזה שנצמד מאחור,

לרפרוף על הצוואר,

לשקוע בתוך נשיקה סוערת,

שעות..

כשגבר נעמד מאחוריי,

ברכבת הקלה,

ומניח את ידיו על המתניים שלי

מלטף רק עם האגודל

מה יש בזה שגורם ללב להחסיר פעימה,

ולעיניים שלי להתגלגל לאחור?

עד כדי שאני לא מצליחה לגייס כוחות להתנגד?