שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כלבה נושכת.

פיטבולית לא מאולפת...
לפני 8 שנים. 17 ביולי 2016 בשעה 21:32

חשבתי לכתוב, ו להקריא לך כשנפגש. 

חשבתי גם להקליט לך, כי אולי אני אחנק באמצע ולא אוכל להקריא כשאתה יושב מולי. 

בחרתי לכתוב לך מכתב פתוח. 

 

ההיכרות שלנו היתה משעשעת.. זה לא משהו שתשכח כל כך מהר. 

אומרים: 'פעם אתה דג ופעם אתה דייג'.  במקרה שלנו אני הייתי הדייג.. ואתה הדג. 

 

הרגשתי שאני צועדת במסלול התרסקות מסוכן. אבל אני אוהבת אתגרים ולפעמים אני גם חוטאת במחשבות שאוכל לתקן כל דבר שהתקלקל... 

 

יהירה. 

גאוותנית.

מתנשאת.

כל הדברים שאהבת ושנאת אצלי בו זמנית. 

לימדתי אותך לחשוב בצורה מתנשאת... כי אתה לא כזה ומעולם לא היית. 

 

אתה לימדת אותי למחוק את המניירות. להיות רגילה. ואחרי שהפכתי ל'רגילה' כלפי פנים, לימדת אותי להיות 'פשוטה'. כלפי חוץ... 

 

שינית את צורת החשיבה שלי בכל מה שקשור לעתיד שלי. 

הסברת לי שאם אני רואה את עצמי במקום מסוים 'בעוד חמש שנים', אז אני צריכה להתחיל לעבוד מעכשיו. 

 

לימדת אותי ליזום. לחשוב. להפוך רעיונות. לפתח אותם. לפסול אותם. 

להסתכל על הדברים הכי בסיסיים כמו שאף אחד לא רואה אותם. 

 

אין ספק שבזמן הקצר שלנו יחד..  כל רגע איתך היה חוויה. מכל שיחה איתך למדתי משהו חדש. 

 

למדתי על עצמי. 

 

אי אפשר לשכוח איך ביקשת ממני להעביר איתך את הלילה הראשון בחיים החדשים שיצאת אליהם... 

חיבקת אותי חזק כל הלילה ולא עזבת. הערת אותי בבוקר כמו שמעולם לא העירו אותי..

 

הפעם הראשונה שביקשת ממני להתלבש יפה 'יוצאים'. 

 

הפעם ההיא שהחלטת בשבילי ש'הלילה את ישנה איתי'. 

 

המשפטים הקטנים שלך.. שעד היום הם מנטרות בשבילי. 

 

הבקרים הארורים האלה שאני קמה ויודעת שכבר אין לי אותך. 

 

כל בוקר אני נזכרת בך. רבע שעה שאני מתייחדת עם הזכרונות ממך..

 

כל כך הרבה שירים שניגנת לי, ואני כבר לא מסוגלת לשמוע. 

 

ועוד יותר הרבה שירים שרקדנו, שמענו, שרנו כשאנחנו שיכורים ושקועים אחד בשניה. 

אני רוצה כל כך שתתחלף כבר השנה... שיהיו להיטים חדשים. שהשירים האלה לא יתנגנו בכל פינה... 

 

אני רוצה לשחרר אותך. לשחרר אותך אנרגטית ממני... 

מאז ש... אין הרבה דברים שמהלכים עליי קסם.

הכל נראה פתאום שבלוני ואפור. 

 

לפעמים בבוקר אני נזכרת בחוויות הטובות שהיו לנו וצוחקת. 

לפעמים אני נזכרת בפתאומיות  והמהירות שזה נגמר בינינו... ובוכה. 

רוב הזמן אני בוכה.

אני חייבת לשחרר אותך. 

 

לפגוש אותך עוד פעם אחת ולהגיד לך תודה על מה שעשית בשבילי.. סליחה אם פגעתי.. שלום... והצלחה. 

 

לא יודעת אם תקרא את זה. וגם אם כן... אני יודעת שלא תגיב. 

 

מדובר פה יותר מדיי על רגשות ועניינים כאלה מסובכים שאתה מעדיף להתרחק מהם. 

 

תמיד התרחקת ממני כשגיליתי קצת רגש אמיתי. 

כאילו אתה נמצא ליד אש גלויה.. 

 

זה נגמר.  אני רוצה שזה יסתיים. 

בשבילי, בשבילך... בשביל שנמשיך הלאה בטוב. 

 

אהבתי אותך. עכשיו אני מנסה שלא... 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י