יומן מסע

אתקשר אליך ברגע שאגיע לארץ חכה בסבלנות ישתלם לך. זו היתה שיחתנו האחרונה על הבר בברלין לפני שנה וחצי. בר רגיל מתחת לדירה בה גרתי כחודשיים. ברלין בחורף כמו תמצית הדיכדוך,היתה זו היא שנגשה אלי וספק שאלה ספק אמרה בעברית תל אביב? ברלין עניתי. כן שלוש שנים פה ועוד לא התרגלתי לחורף. לדכאון לא מתרגלים עניתי. את המבט שהגנבתי תוך כדי על רגליה היא לא פיספסה. חיוך קטן בזוית פיה אות לכך שנתפסתי. טוב נו יש לי חולשה לרגליים יפות החזרתי בהתנצלות. רק לרגלים יפות? בטח יש לך עוד כמה חולשות. שתקתי, לי יש חולשה לגברים מעניינים אמרה, תעניין אותי. סיפרתי לה על הדוקטורט שאני כותב שעתיד לשנות את העולם על החופשה שלקחתי לחודשים מהמשפחה הרגשתי משעמם. תתקרב אמרה תעמוד פה צמוד אלי. הצתמררתי, כמה רחוק אתה רוצה להגיע זרקה לי לא יכולתי לענות ובמקום זה התבוננתי ברגליה. לווה אותי הלכנו גשם רוח קר ברלין בחורף. שני רחובות משם היא גרה אמרה להתראות ונעלמה. היא פה בגלל בעלה ולארץ יחזרו בעוד חודשיים. פעם נוספת ראיתי אותה בבר היתה עם בעלה גבר נאה מכובד מבוגר ממנה לא העזתי לפנות כשיצאה לשרותים יצאתי אחריה תשאיר מספר כשאגיע לארץ אתקשר חכה בסבלנות ישתלם לך אמרה והלכה.
אן מברלין עדיין מחכה אני מניחה אמרה בקצרה. מחר בשתים בצהרים לילינבלום פינת הרצל תהבהב שאדע שזה אתה ברכב, סגרנו עניתי
המשך יבוא