אומפה לומפה

העצב אין לו סוף, 
לאושר יש ויש. 
אושר הוא נוצה קלה ברוח 
שרגע מעופפת באויר - 
על כנף הרוח, 
נשאת עד שתנוח, 
קלים חייה וקצרים כמו שיר. 

אושר הוא דבר חולף 
וכבר איננו, 
כמו האשליה של קרנבל. 
עובד איש בפרך, 
לרגע של פרח. 
פושט יד, עני והלך 
הם עכשיו נסיך ומלך. 
הנה, הנה הם שם על אם הדרך, 
שלושה ימים הכתר לראשם. 

העצב אין לו סוף, 
לאושר יש ויש. 
אושר הוא כמו אגל טל בדשא, 
שקוף ומתנוצץ באור חמה. 
זוהר בדשא, 
בכל צבעי הקשת, 
יורד כמו דמעה בנשמה.