עליי:
והפעם אתחיל בשיר -
הוא אמר: "אם תלכי אחרי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי"
אז אמרה היא: "לאט, כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף מרצפות
ואהיה בעיני כמלכה.
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיהי טוב, אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים מחכות
עד שובי מזרועות האחרת?"
"אם צריך לחכות אחכה"
כך אמרה ופניה באור.
"אם צריך לבכות לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
כי את זאת אהובי יהי קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אגיד
כי עליך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לחזור כי לרחוב את מושלכת?"
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דברה ופניה ככפור
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור,
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כח
אני לא חושבת שאי פעם מישהו קרא אותי כל כך קרוב, אני לא חושבת שאי פעם סיפרתי למישהו את מה שאני מספרת לך.
במידה והקשר ימשיך (אני יודעת שאני רוצה) אני חושבת שרמת ההתמסרות שלי תרקיע לגבהים חדשים ממה שהכרתי עד כה.
היציאה מהפנטזיה אל עולם האמת היוותה מעין מבחן בד לחיים האמיתיים ואני כל כך מודה שהיית שם לצידי.
החיבוק שלך בגשם השאיר בי חותם בל ימחה.
המחשבות שלי מאז אותו היום שנפגשנו מתהלכות להן כארי בסורג ורק כשאני איתך הן נרגעות – האריה קיבל את טרפו עכשיו הוא יכול לנוח בשקט.
כשאני איתך אני כולי מדחיקה כל מחשבה אחרת שיש לי קשובה לכל תזוזה שלך לפעמים זה נראה לך כאילו אני מאובנת אבל אני לא אני רק חושבת על איך לרצות אותך יותר איך לגרום לך להשאר עוד קצת – מספיק לי רק לצפות בך.
אין יום שאני לא מסתכלת על התמונה שלך מחזיק את השוט ומדמיינת איך זה יהיה כשאני אהיה תחת השוט.
אין לי הרבה ניסיון בכאב והנה הצלחתי לספוג כמות מכובדת של כאב יחסית למתחילה.
אני רוצה להיות תחת חסותך שתגן עלי מהכל אני רוצה להיות השפחה שלך, המאהבת שלך, החפץ שלך והילדה שלך.
אני יודעת שאתה מבין את גודל האחריות שלך ואני יודעת שאתה תמיד דואג להזכיר לי שאני לא אמורה להיות בול עץ שלא חושב ולא מגיב – מותר לדבר ומותר להראות רגשות כשאתה מפעילך את גלגלי השיניים במוח שלי- לחשוב מי אני, מי אתה, לקחת יוזמה- להזכיר לך שלא הייתי בסדר, להזכיר לך שכן הייתי בסדר, להעניש את עצמי ולקבל בחיוך מהול בדמעות את העונשים שלך.
לפני 19 שנים. 17 במרץ 2005 בשעה 14:46