המלכות האחרונה, הגבול האחרון.
עוד צעד מעבר לקצה - עוד טיפה...
הרגש מפעפע הוא רותח, מתאדה ונעלם - נוגד את חוק שימור החומר ..אבל בעצם מה החומר שממנו עשוי הרגש?
מה החומר שממנו עשוייה הקנאה, השנאה?
מה החומר שממנו נרקמת ידידות אמת, אהבה?
האם זה חומר ממשי?
האם זה חומר אנושי?
אני אינני מרגישה דבר, החיים חולפים לידי ולא איתי..
האם אהבתי אי פעם?
האם נשבר ליבי לרסיסים אי פעם?
האם שנאתי אי פעם?
האם שברתי את ליבו של מישהו לרסיסים?
יותר ויותר אני חושבת עליו.. על החבר הראשון כיתה ט' קראו לו אמיר, יצאנו בסך הכל שלושה ימים למה הוא עדיין תקוע לי בראש?
אולי בגלל שהייתי מגעילה אליו?
אולי בגלל ששתי בנות רבו עליו והוא בכלל בחר אותי ואני הייתי כלבה!!
סתם רציתי להשוויץ?
אולי שם מתחיל חוסר הרגש שלי..
אולי שם מתחילה השנאה העצמית שלי לפעפע..
אולי אם אני אכתוב מכתב או אמצא אותו ואתנצל זה יהיה תחילת התהליך לתיקון עצמי, תיקון הרגש שלי..
אבל איך מתחילים למצוא מישהו שלא ראיתי כבר 10שנים?
שאין לי מושג איפה הוא ומה הוא עושה היום?
יש למישהו רעיונות?
אולי מכתב בבקבוק ולשלוח אותו לים?
תהליך תיקון הרגש נקלע למבוי סתום.
לפני 19 שנים. 26 במרץ 2005 בשעה 12:52