בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 3 שנים. יום שני, 13 בנובמבר 2023 בשעה 16:29

מה כל אחד מוכן לתת,

בלי פחד.

לא כאן.

הלך הכסף- שילך, הזמן איתך שיתארך."

 

 

 

איך כל המילים מקבלות משמעות קצת אחרת.

אבל הן באמת מתחדדות בקצוות.

 

נניח, מה שווה ידידות בין בנות- אם ברגע האמת חברה לא מסוגלת להתקשר אליך לשאול לשלומך? 

על מה נדבר מחר? על בנים וזיונים, אני אקשיב,לך ואהיה לך לאוזן קשבת כשאני יודעת שתכלס אני על הזין שלך?

 

מה שווה שליטה, אם ברגעי הצורך הכי גדולים שלך, הוא לא שם?

 

מה שווה זוגיות , אם אתה לא שם במה שהכי קריטי? זה סתם כותרת? 

 

מה שוות המילים של מישהו שהוא לכאורה קרוב אליך, אם הוא בוחר שלא להיות נוכח ברגעים משמעותים לחייך?

 

ואולי זה בן אדם טוב.

אלא שהוא צריך להיות קודם כל טוב *אלי*.

 

ואחרי 41 שנה על כדור הארץ, אז מותר לי שיהיה לי פחות אנשים קרובים. הרבה פחות. אבל מי שפה? פה. לתמיד. בכעס ובשמחה, בטעויות ובלקחים, ברוגע ובשעמום ובעיקר בקושי ובפחד ובעזרה.

במה שהכי חשוב.

 

 

כי בסוף בסוף בסוף, כשמנקים את כל המניירות ואוטמים את האוזנים לרעשי הרקע (ואיך שאנחנו הבנות אוהבות לאהוב עם האוזניים, אה?), 

אז מה שנשאר בסוף- זה מה שיש לאדם עמוק בפנים. זה התוכן האנושי האמיתי שלו. ומה שיש לו בפנים יוצא במצבי קיצון.

כמו התמודדות וקושי.

כמו המבט למוות בעיניים.

כי אין יותר קיצון מזה.

 

 

 

 

לפני 3 שנים. יום שבת, 11 בנובמבר 2023 בשעה 13:25

"הכל תלוי בך חבר

היה חזק אל תישבר

אל תיתן לעצבות בך לפגוע

היה חזק ותתגבר"

 

 

ברגעים הכי שקטים, 

נוגעות בי דווקא המילים הפשוטות. 

או המעשה הפשוט, נטול המילים. 

 

 

 

-"את בטח תתיקעי שוב בבסיס"

-"כן. יש מצב.  אבל בסוף אצא."

לפני 3 שנים. יום שישי, 10 בנובמבר 2023 בשעה 7:15

התכניות שלנו התבטלו כי היו צריכים אותי בבסיס.

ובמילא הן- התכניות, היו תלות על חוט השערה. ולא נראה לי שזה הפתיעה מישהו מאיתנו.

 

~~~~~~~~~~

 

 

הסמג"ד מדבר איתי בטון רגוע ומונוטוני. אני מקשיבה לו בשקט ובסבלנות נדירים לי. הוא מסביר על הצורך, והציפיה, וההשג הנדרש והדרך.

הוא ואני וכל הנוכחים מקצועיים ומדויקים.

העין שלי נודדת ליד שלו שרועדת בעודה מונחת לו על הברך.

הוא צעיר. זו לא מחלה. זה חוסר שינה מטורף.

השקים שחורים שחורים מתחת לעיניים השחורות שלו.

 

באמצע הדיון הוא מקבל שיחה.

מכירים את זה ששומעים את מה שמדברים בטלפון רק כי עומדים או יושבים קרוב מספיק. 

אז שמענו שהודיעו שכעת עדכנו גם את ההורים והמשפחה ואפשר להוציא הודעה רישמית.

הוא ניתק. סיים , בקור רוח, את המשפט שהתחיל טרם קיבל את השיחה והדיון הסתיים.

היו לנו עוד שאלות אבל כמובן שלא שאלנו עוד. 

 

 

 

~~~~~~~~~~

 

התרכבלתי בו מול הטיוי. ונתתי לו לפנק אותי עם תה ועוגיות. לא סיפרתי לו את זה. רק את העבודה שנשארנו לעשות שבגללה נשארתי בבסיס.

לקחתי את הידיים שלו ועטפתי סביבי. ואמרתי תודה בלב שאני שם, באותו הרגע, ושהוא אפשר לי להיות שם. אצלו על הספה, ולידו בלילה.

ולא הייתי צריכה הרבה יותר.

לפני 3 שנים. יום רביעי, 8 בנובמבר 2023 בשעה 4:49

אני עשיתי טעות איתך.
לא גדולה מדי.
לא כזו ששוברים בגללה כלים או מנתקים קשר או שורפים גשר או מרימים קול או עושים איזה צעד דרסטי.

זו בכל זאת הייתה טעות.
קטנה, מציקה ומיותרת.

בשבועות האחרונים אתה מראה לי כמה עומק וערכים יש בך. כמה אפשר לסמוך עליך ברגע האמת.


מתקשר אלי , חצי מבודח, מתוך נסיעה נוספת שלך עם איזו חבילה לחיילים בגבול הצפון.
"אל תשאלי, נכנסתי מהכיון הלא נכון. מהצד שסגור על ידי צבא." שומעים את החיוך שלך למרחקים דרך הפון, ואי אפשר שלא להתגאות בך. אני לא יכולה שלא להעריך אותך ואת מה שיש בך.

זה בכלל לא קשור לשום דבר מיני או בדסמי.
אלא רק אליך ומה שיש בך, שבעת האחרונה שובה אותי כך. ממגנט אותי.

אולי עוד יצא לי להראות לך גם צד אחר שלי. טוב יותר. רך יותר. מזוכך. מתמסר. אוהב.

כי אני רואה אותך באור אחר לחלוטין היום, כזה שלא ראיתי בך קודם.


ובא לי לשקוע בך. 

לפני 3 שנים. יום שני, 6 בנובמבר 2023 בשעה 13:10

תודה רבה לך שגרמת לי להרגיש בחיים,

ובטוחה,

ורגועה,

ונינוחה.

שבזכותך ישנתי 5.5 שעות מלאות.

צעד קדימה.

 

ועכשיו בא לי לצאת איתך לכוס קפה, לחזור הביתה בנועם, להתעטף בך חזק חזק ולהרדם.

 

 

 

 

 

 

נ ב

תקנה מייבש.

המדים לא יצליחו להייתבש במהלך לילה אחד. 

 

 

 

נ.ב.ב

הפרצוף שלך כשפתחת את הדלת וראית אותי על מדים? פרייסלס. 

לפני 3 שנים. יום שבת, 4 בנובמבר 2023 בשעה 15:28

בשעה הזו, או קצת מוקדם יותר כי היה אור, לפני חודש, הודיעה צוות צח"י (צוות חירום ישובי) כי אנחנו צריכים לכבות אורות בכל הבית, לסגור ולנעול את הדלתות, ולהנעל בתוך הממד.

לי אין ממד בבית.

אז ביקשתי מהילדים לשים אוזניות מול המסכים שלהם. (במילא הם בשקט מול היוטוב). כיביתי אורות, הורדתי תריסים ונעלתי את דלת הכניסה.
הם לא שאלו כלום. כאילו הבינו.

ואז לקחתי סכין ועמדתי בחדר שינה ליד החלון. חדר השינה שלי פונה לכביש. רציתי לפחות לדעת אם ומה מגיע. לא שהייתי יכולה לעשות משהו.
התחלתי להריץ סרטים איפה אני מחביאה אותם אם מישהו מגיע. חשבתי על מיטות שלהם. על האחסון בבטן המיטה.

עמדתי ככה, בבעתה מלאה על חיי, ויותר על חייהם, כמה שעות טובות. בסוף תפסו אותם, שניים, ברכב שהם בטח גנבו מאחד הקיבוצים או מרעים, מפוצץ כלי נשק, בשער יישוב צמוד.
לדעתי הם רצו להגיע לקרית גת.

מי שמכיר אותי יודע שטילים ואזעקות לא ממש עושות עלי רושם. החרדה שהרגשתי על חיי, ועל חיי הילדים בשעות האלה עם סכין ביד? היא משהו שאני לא יכולה להסביר. משהו שמעולם לא הרגשתי.

זה קרה פעמים.
והותיר בי שריטה.

בשבוע הראשון פחדתי מהחושך. אשכרה פחדתי לצאת מהבית למרפסת לאחר החשיכה. זה נשמע מצחיק? זה לא.
החזקתי חזק כשהילדים היו פה, ותפקדתי, אבל כשהם לא היו היה לי קושי מטורף להיות לבד.
לא ישנתי יותר משעתיים בלילה.

בשבוע השני זה קצת נרגע. התחלתי לצאת בחושך, ואני לא מפחדת שיבוא מישהו עם קלאץ' כשאני לבד.
בלילות הגוף קרס ל 4 שעות.
זה גם השבוע שבו נודע שהם נרצחו. והתחלתי לכעוס. על כל העולם.

ואז התגייסתי.
ומעבר לתרומה שלי ביחידה שלי ובסביבה שלי, המדים נתנו לי תחושה של שליטה ושל כח.
הרוח שאני רואה ביחידה שלי, בבסיס שלי, זה משהו שלא ראיתי בכל 10 שנותיי בצבא, סדיר וקבע. זה מרומם ומחזק.

ורק הלילה עדין קשוח.
קשה לי להרדם. וקשה לי לישון לבד.

אני לא מאלה שיש להם טראומות.
אני מהתמודדים.
וגם זה עוד יעבור.

ואני אחזור לעצמי.
ממש ממש בקרוב.

לבטח.

לפני 3 שנים. יום ראשון, 29 באוקטובר 2023 בשעה 18:31

תוהה.

 

אם המילואימניקים מגדלים שפם.

מה אמורות לגדל המילואימניקיות? 

 

 

 

 

 

 

 

 

טיפול.משמר.לליזר.ב0600.אחרי..... 

לפני 3 שנים. יום חמישי, 26 באוקטובר 2023 בשעה 18:08

תלתלים על פלאפל. 

Un(fucking)belivable

 

לפני 3 שנים. יום רביעי, 25 באוקטובר 2023 בשעה 19:30

העולם באמת מתחלק לשניים היום-

לכאלה שנמצאים פה פיסית לחבק, לנחם.

לכאלה שבודקים לשלומי כדרך קבע. 

ולכאלה שלכל הפחות מרימים טלפון פעם בכמה ימים, או מיד אחרי ה 07.10 ואומרים "חשבתי עליך ודאגתי לך, ולכן אני מתקשר. איך את? איך הקטנים?"

בקיצור- לכאלה שאני באמת בליבם ושאכפת להם. 

 

 

 

 

 

 

ולכל השאר. 

 

 

~~~~~~~~~~~~~~~

 

 

ככל שאני מתבגרת יותר, הקיצון מתחדד.

 

אם המילים שלך ריקות מתוכן- אני לא רוצה לשמוע אותן. 

ואם המעשים שלך מדברים חזק- אז מסתבר שאני יכולה לוותר על המילים כלל. 

גם אני גדלה, מסתבר.

 

 

~~~~~~~~~~~~~~~

 

אין בדסמ. אין סקס. ולא בא לי. 

ויש אחוה, והבנה הדדית ורעות. ודאגה.

ומתוך רגעי שפל וקושי מאוד מאוד גדולים גיליתי כמה ערכים ומהות ותוכן יש בך. 

 

 

 

 

 

לפני 3 שנים. יום שלישי, 24 באוקטובר 2023 בשעה 18:04

מצב הרוח שלי מקפץ כמו משחק של ילדה קטנה עם שתי צמות שמנתרת בין 2 חבלים. 

 

כשאני עם חברים או עם הילדים או עם אנשים אהובים ואוהבים אז אני בסדר. יחסית. אני אפילו מצליחה לחייך לפעמים. גם קצת לצחוק. 

כשאני עסוקה בלקדם דברים שחשובים לי- אישית או ציבורית, בתחומי ביטחון ועזרה- אני בסדר.

 

כשאני לבד המח שלי נודד לזכרונות איתם.

למגע שלו. ולרכות שלו. ולקול שלו. ולריח שלו. 

הוא נודד למגע שלה. ולרכות שלה. ולקול שלה. ולריח שלה. 

ש. וש.

לשמחת חיים,

לאינטליגנציה הריגשית הגבוהה במיוחד,

להכלה,

לחיוך,

לתחושת הקבלה.

בדיחות בקבוצה בווטסאפ.

לרצינות.

 

יש אנשים שנוגעים בך מרגע היכרות הראשון. 

הם כל מיוחדים, שהם מותירים בך חותם וגעגוע עמוק.

הם משאירים סימנים מעצמם בכל מיני פינות בחיים שלך. פתאום אתה מגלה, שכך או כך הכרת אותם בעוד דרכים. בעוד מסלולים. תמונות החיוך שלהם מביטות בך ממקומות שכלל לא ציפית. 

מביטים בך ומכווצים לך את הלב.

 

בלויה שלכם, התלמידה שלך סיפרה עליך, ואף מילה שלה לא הפתיעה אותי. ויכולתי ממש לראותך אותך נוהג כך, מדבר כך, בסיפורים שהיא סיפרה.

ואת? כשחבר ילדות שלך הקריא את מה שאת כתבת על עצמך, בדיוק רב כל כך, אי אפשר היה שלא לראותך רושמת את הדברים האלה על עצמך. ילדה של אור ומוזיקה.

 

אני מתגעגעת אליהם. ואיך שהרגשתי במחיצתם. ואני מתגעגעת למה שקבענו ונגנב מאיתנו מלממש. 

לתאריך שנקבע לי ביומן, שכבר עבר.

ואני כועסת שהוא נגנב מאיתנו. 

ואני כועסת שהוא נגנב מעוד הרבה אנשים כמוני וכמוכם. 

קרובים יותר.

קרובים פחות.

זה בכלל לא משנה.

אני כועסת כל הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [הקהל עונה ״אמן״]

 

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]

 

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 

[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]

 

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]

 

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

 

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

 

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]