יומן מסע

כשהבועה נסגרה עלינו, עטפה אותו במעטה ערפילי משלה, הרגשתי פתאום עטופה מאוד, ובטוחה מאוד בזרועותיך.

הרגשתי חום ממך ורצון וצורך תואמים מאוד את שלי. משלימים.

ככה-  פשוט ונקי ונטול ממניירות.

דבר אלי מילים, במילא אני שומעת חזק יותר את המבט בעיניים, או הזרמים דרך היד.  את צלילי הנשימות.

במילא זה עושה לי חשק לתת, להעניק, להטיב ולענג. אותך ואיתך.

סודות של גוף זה דבר מסתורי. כמו מעטה של קסם זה מתפזר עלי , ואני מרשה לעצמי להרגיש. 

ולהרגיש חזק ואמיתי וכמעט בוסרי. 

אני חוזרת להרגיש כמו בת 17 שמרגישה אמיתי ולראשונה. אני חוזרת למגע ראשוני מאוד, עמוק, בסמטאות המיינד והנפש. ובא לי להתחפר עמוק יותר בתוכך, להגיש לך לעוד ליטוף, ועוד נגיעה קלה. 

הריח שלך מפוזר על כולי ולא הייתי רוצה את זה בשום דרך אחרת. 

הדרך הביתה, לוקחת לי בחצי שעה יותר. המח שלי לא על הכביש ואני מפספסת כל פניה אפשרית אפילו שהוויז כועס עלי בקול.

ראשי עדין שם, איתך, באמצע הלילה שעבר. 

דבר אלי מילים.

במילא אני מתמכרת לאינטימיות שיצרת.

במילא אני שומעת את דופק הלב.

יושבת ברכב בדרך לעבודה ומחייכת.

כל הכוס שלי כואב, ממיליון השפרצות ומלא חדירות על יבש באמצע הלילה. 

אין כאב מתוק יותר מזה. 

נוהגת מחוייכת.

~~~~~~~~~~~

הוא פוגש אותי עם חצי דלת פתוחה, לא באמת מאפשר לי להכנס פנימה מהמסדרון. 

לוקח לי את התיקים ושם לי כיסוי עיניים. 

יד אחת שלי נקשרת למשהו ושניה למשהו אחר. אני מבינה שזה מכשיר כושר כלשהו. בטח של בטן. 

הקשירה מכופפת אותי. 

ואז הוא מתחיל לנגן עלי עם ספנק, לזיין, ולהשפריץ אותי ללא רחמים וללא הפסקה.

אחרי פעמים שלושה, ההשפרצה הופכת להיות עינוי ממש, והכל הכל ממש כואב לי מבפנים.

~~~~~~~~~~~

הוא מוביל אותי לספה, מכופף אותי למשענת שלה, מחדיר לתוכי פלאג ומזיין אותי.

הפלאג השני שיכנס אלי, הוא החביא במקפיא, כך שהוא קפוא כשהוא חודר אלי. זה דורש ממני התמודדות ואני משתתקת.

כואב לי ונעים בו זמנית. 

~~~~~~~~~~~

הוא יגמור בתנוחה הכי אהובה עלי, כזו שמאפשרת לו מקסימום שליטה על הגוף שלי. 

אני אגמור בהמשך. בסוף. כחלק מאפטר קייר שמתחיל בגמירה מתוקה ומסתיים בחיבוק ענק ופטפוטים לתוך שינה.

זה לא הסוף. 

מצפה לי עוד בוקר ארוך :)

כשאשאל מה השעה, כי השעון המעורר לא צלצל עדין, הוא יגיד לי ברוך "תישני. יש לך עוד שעה"

~~~~~~~~~~~

-"עבדת עלי פעמיים!"

-"מה?"

-"פעם אחת אמרת לי שאתה בן 45, וזה שקר גס. אתה בן 18. ופעם שניה אמרת לי שאתה לא יצירתי. שקר גס" 

-"עבדת עלי!"

-"מה? במה?"

-"אמרת שאתה בן 45.  אתה לא. אתה בן 18"

- הוא צוחק. "אם את רוצה אני אראה לך תעודת זהות". 

~~~~~~~~~~

הוא יושב לי על איזור בית החזה, לפעמים מזיין לי קצת את הפה,  אבל בעיקר מרתק אותי כלפי המיטה. 

הוא מפשק לי את הרגליים עם הידיים שלו ומורה לי לפתוח ולא לסגור.

הוא לוקח קרופ ומתחיל להצליף. 

יריכיים פנימיות.

כוס. 

אני קופצת מהכאב. 

ומתנשמת מפחד מפני המכה הבאה. 

זה מרטיב אותי. 

ואז הוא מחדיר לתוכי יד ומשפריץ אותי, מצמיד לי את המג'יק ולא מוכן להוריד אותו גם לא אחרי שאני צורחת אורגזמה. 

גם לא אחרי שאני מתפתלת. 

גם לא כשאני מתחיל ליילל.

רק כשאני ממש ממש מתחננת לדי.

~~~~~~~~~~~~~~~

הוא מזיין אותי מאחור, בדוגי.

הוא חזק ועומק החדירה כואב לי קצת מבפנים.

משהו כנראה לא מסתדר לו בזוית.

אז הוא לוקח את החגורה שלו, עוטף איתה את הגרון שלי, מושך וממשיך.

אני משתתקת.

לא דיברתי איתו על חניקות, אבל אני נעלמת בתוך העונג שהגבלת האויר יוצרת במח שלי. 

הוא  משחרר רק כדי להחליף תנוחה. 

~~~~~~~~~~~~~

אחרי הדייט שלנו, אני מודה שהייתי טעונה וסקרנית במיוחד. ודווקא פחות עניין אותי הכאב והבדסמ (זה לא שאני מתנגדת, אני אף פעם לא מתנגדת, אלא שהיתי סקרנית מינית לגביו. בעיקר אחרי המגע הנעים שלו מהדייט הקודם).

והייתי בטוחה שיהיה נעימי וונילי וכיף. 

מה שלא ידעתי זה כמה חם ואינטימי זה הולך להיות. 

וכמה אנרגיות יש לו. 

ויש לו.

~~~~~~~~~~

הוא מצליף לי על התחת עם הספנקר ואני לא זזה.

זה כאב ממש ממש נעים.

הוא נותן עוד מכה ועוד מכה.

ואני תוהה אם זה מפתיע אותו, היכולת שלי, הצורך שלי- להכיל את זה. האם הוא מרגיש את השחרור בגוף שלי.

~~~~~~~~~~

"זה חלק ממי שאני". אני מסבירה לו טלפונית בבוקר. 

"אני נותנת לך הסכמה רחבה, מוגבלת רק במילת ביטחון שתפקידה לשמור עלינו."

הסכמה היא להשתמש. מתי שאתה רוצה ואיך שאתה. 

"ככה אני בנויה. וככה זה טוב לי"

הקפה שהוא הכין לי בבוקר שומר אותי ערה בנהיגה. 

לא ישנתי יותר משעתיים הלילה. כל זמן מה הרגשתי את הזין שלו חודר אותי. כוס. פה. 

מקפל אותי ל'ר' לפניו ונכנס בכח, גם בעודי יבשה לחלוטין. 

זה טוב לי ככה.

לילה לבן.

~~~~~~~~~~~~~~~~

כשאני כותבת זה לרוב כי יש לי גוש בחזה ואני צריכה לפרוק אותו. 

הגוש לא בהכרח רע. הוא דווקא גוש טוב. 

פרץ של רגש שנוצר אחרי לילה של חוסר שינה בקטע טוב, עטופה בחיבוק.

אינטימי. 

התענוגות הקטנים של החיים.

אנחנו קוראים להם קטנים, אולי, אבל תכלס? מה החיים שוים בלעדיהם? 

הם מוספים את כל הטעם ונותנים את כל האנרגיה.

הוא אמר לי שאני צריכה מישהו שלא מתפזר. וזה נכון.

הוא חד ממש, המניוקי :). (אם אתה קורא, אני אוהבת אותך. אתה יודע את זה).

אבל זה גם נכון שאני צריכה מישהו שיאפשר לי להשתולל, ושירצה לחוות יחד איתי. 

שיהיה צמא לחיים יחד איתי.

זה כבר תענוג גדול. לא קטן.

וכן, אני גרידי :)

~~~~~~~~~~

למזלי אני לא מנטאלית. הבדסם שאני צריכה איננו התמסרותי ו/או בראש. הוא פיסי. ממש. וזה טכני ומשעמם לרוב האנשים, ודווקא לי זה די נדרש. 

הסקס פחות רלוונטי. כן קיים לא קיים, זה לא משנה :).

 הפלוס הגדול בזה הוא שבדסמ כזה גם הרבה יותר קל ל"רכישה".

צריך רק קצת רצון.

זה הכל.

~~~~~~~~~~~

אני מתרגשת לקראת מחר.

זה גם תענוג קטן של החיים.

להתרגש.

הגילאים פחות או יותר מתחלקים לשניים.

יש את החבר'ה הצעירים שאוהבים את המוסיקה הנוראית, רוקדים, שותים , שרים בקולי קולות ועושים סלפיז :).

ויש אותנו. קבוצת ה"עברנו את השלב הזה בחיים" שהתישבנו בנינוחות על ריהוט הגן בצידי הבריכה, יצרנו מעין מעגל חטייארים ופטפטנו. 

חברה של כלת השמחה, אחת הצעירות,

שיכורה ומסטולה מהתחת, 

ניגשת אלינו ומתחילה לפתח שיחה. פחות איתי. יותר עם השאר.

מפה לשם היא מחליטה שכולנו סאחים. היא עוברת במעגל אחד אחד ומסבירה עליו עד כמה הוא סאחי וממתינה לאישור של דבריה. לרוב מסכימים איתה. הכל בהומור במילא.

-"אתה קצת סאחי" היא אומר לו. "וקצת לא".

אנחנו יושבים קרוב. היד שלי בחיכו והוא מלטף אותה, היד השניה שלו מחזיקה אותי בפנים ירך. לא חצוף מדי. לא מרוחק מדי.

המגע הזה כל כך נעים שזה ממסטל. 

הוא מנדנד לה בראש כן לאות הסכמה. :)

ואז היא מגיע אלי.

אני מחיכת אליה, כנותנת לה אישור להגיד כל אשר על ליבה.

-"ואת הכי סאחית פה! מרובעת!" היא מצהירה

כל המעגל שלי, שדי מכיר אותי,  נקרעים מצחוק.

"לא לא לא לא לא לא!" צורחת אליה כלת השמחה שמכירה אותי גם ולא רע,  "לא לא לא לא לא. את לא מבינה. את לא מבינההההה!"

וזה מצחיק אותי. המפגש עם הדיסוננס.

ואני מגניבה מבט אליו, וזה מחייך גם אותו- הניגוד המובהק הזה שחי בי.

אני בן אדם יציב מאוד.

תנו לי חום ומגע, וסקס, ובדמס ואני יציבה מאוד. סלע.

ומתוך היציבות הזו, אני אוהבת להשתולל יחד, להתפרק ולמתוח גבולות. 

אתה לא איש של הרבה מילים אז,עוד קשה לי לגמרי לקרוא אותך. זה בכלל לא מפתיע עכשיו שאתה אוהב,את הים.

ואני תוהה אם הצדדים הללו שלי מלחיצים אותך.

הם לבטח לא קונוונציולים ועוד לא ראית כלום. :)

אני לא יודעת הרבה דברים.

אבל אני יודעת את זה-

המגע שלך הפתיע בנעימותו.

הרוך שלו.

הנדיבות בה הוא ניתן.

התשומת לב.

הנשיקות הרכות.

רציתי שתזמין אותי אליך.

לא הייתי עולה.

אבל רציתי שתזמין אותי.

יש לי הרגשה. שאתה תפתיע אותי עוד יותר.

היה לי כיף ממש.

ובא לי עוד.

ואני מחכה לפעם הבאה :).

תודה רבה.

אני אדם מאוד מיני. וייצרי. 

ודווקא סקס לא חסר לי. 

למזלי :)

מוצאת את עצמי מתגעגעת לבדסמ נטול מין.

כן, רצוי ואפשר להזדיין בכיף אחרי זה, אבל זו התפאורה. לא המהות.

מתגעגעת לתוכן הסאדיסטי. לדברים היותר דקים בנפש האפילה שלי.

איך הוא אמר לה? "הרבה יודעים לזיין. לא הרבה יודעים לשחק". וזה נכון. 

מתגעגעת לא רק למשחק אלא לקושי שמגיע מאדם אהוב ואוהב. מתגעגעת למאמץ. מתגעגעת לביחד. לאינטימיות זוגית, וכמה שאלמנטים סאדו מאזוכיסטים מתעמקים יותר באינטימיות הממכרת הזו.

אבל אופטימית שאולי גם זה יגיע ממש ממש בקרוב :).

מזמנת את זה אלי. 

~~~~~~~~~~~~~~

כח רצון 3. 

יום שלישי הלכתי לרוץ :). 

ק"מ שלם (כפרה עלי. אם מישהו היה אומר לי לפני 6 שנים שאני אבכה בגלל קמ הייתי צוחקת עליו).

אתמול עשיתי סטפר. 

כבר מלא מלא ימים ללא סוכר וללא פחמימות. מאפשרת לעצמי רק פרי (תפוח) פעם ביומיים שלושה. 

יש כבר הבדל קל על המשקל :). (ממש ממש קל אבל עדין הבדל).

זה מעודד ממש.

אוספת את כל כוחות הרצון שטמונות בי- להתמדה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מתרגשת ממה שצפוי היום. 

ממש מתרגשת ממה שצפוי בסופש הבא.

מתרגשת מהפוטנציאל.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מישהו סימן לי לייק על פוסט מלפני 3 שנים.

בשיא הפרפרים והנצנצים.

וקראתי שוב, בגלל הלייק. 

ולראשונה לא כאב לי בכלל :)

ודווקא חייכתי. 

נוכח האהבה האמיתית שהייתה קיימת בי והחויות החיוביות באמיתי שחוינו יחדיו.

כעת נפתח לי הלב. 

לאהבה חדשה.

מזמנת.

יום חמישי ללא פחמימות וסוכרים. (אולי עוד יצא מזה משהו)

חצי שנה ללא סיגריה. (מזה *בטוח* יצא משהו).

~~~~~~~~~~~~~~~

בא לי חיבוק שעוטף לי את כל הגוף,

(נניח כזה שיוצרים עם ניילון).

וזין שיחדור אותי בעודי מחובקת כך, חסרת יכולת לזוז. 

איזה כיף זה לארח. 

וצחוקים של חברים.

ואוכל טוב.

אני אוהבת ערבים כאלה.

וכן.

גם זו אהבה.

אני מאוד ברת מזל.

תודה עליכם.

אי אפשר להגיד שאין לי כח רצון או שאני עצלנית.

אני ממש לא.

וזה למרות שהבית שלי כולו בלאגן, ויש מלא כלים למרות המדיח, והרכב שלי הועמד פעם לתחרות בפייס -הרכב המלוכלך ביותר, על ידי חברה שלי. לא זכיתי.

כי יש לי קבלות לאמירה הזו. 

יש לי תואר ראשון מהמקום בו הסטודנטים מייללים מהירח, במקצוע קשוח,

ותואר שני. 

ושני ילדים שאני משקיע בהם את זמני ליבי ונשמתי, 

ומשרה נושאת המון אחריות. 

אני מכלכלת את עצמי וביתי בכוחות עצמי, ואני לא רק שורדת- אלא חיה ונהנת מחיי. 

יוצאת למסיבות, למועדונים, למופעי מוסיקה ולהצגות. 

בקיצור- יש בי כח רצון. וממש לא מעט. 

אז למה אני לא יכולה לממש אותו כלפי אהבתי וחוסר שליטתי למתוק , לפחמימות ולגרעינים? 

יש לי תיאוריה.

בכל אותם האספקטים שמניתי, לא משנה מה- אני חייבת להמשיך קדימה. אני חייבת לטפל בילדים, ולכלכל את הבית, ולהשקיע בעבודה. 

אני חייבת להיות מחושבת ובשליטה מלאה. אנע פשוט מכירה טוב מדי , ממקור ראשון, מה יקרה לי אם לא אעשה את זה. 

לא משנה אם עצוב לי. אם שמח לי. אם בודד לי. או עם אני מוקפת אור ואהבה. 

המקומות היחידים בהם אני יכולה לאבד שליטה, או להרגיש עצובה, או לנחם את עצמי ולרחם על העצמי-  זה בעצם במתוק.

אפילו בבדסמ שלי, לכאורה מותר "לשחרר" בו שליטה- אני מאפשרת לעצמי פורקן חלקי בלבד. מאזוכיסטי מיני. יש לזה הרבה סיבות אבל שורה תחתונה זה המצב. 

כראייה תומכת לתיאוריה הזו- בתקופה הכי מאושרת בחיי שקלתי את המשקל הכי מינימלי שלי. 

ועם ההבנה הזו, אני תוהה איך מישמים את כוחות כח הרצון, על מה שהראש רוצה ובוחר, ולא על מה שהחיים מזמנים ומנתבים?