יומן מסע

מלמדים אותך אחרי זמן מה זה פרוטוקול זהב, למענה ריגשי.

זיהוי.

התערבות.

בחירה בפעולה אחרת.

זיהוי

אז הנה אני מזהה. אני נסערת ומטולטלת ומשוקשקת. ותכלס? לא חושבת שהרבה במצבי היו מרגישים שונה. מצד אחד אי אפשר לוותר. כי אין אפשר. אין דרך אחרת וחייבים את הדבר הזה שאת עושה.לא רק את.הרבה הרבה אחרים שבכלל אפילו לא יודעים את זה. זה עקרוני. את חלק ממלחמה רחבה אבל זה הקרב הפרטי שלך. ומצד שני הפחד על החיים הוא ממשי לחלוטין. 

מי שלא רעד מפחד ממשי לחייו לא נראה לי שיוכל להבין. 

אז הנה - אני מזהה. אני מפחדת לגמרי. אני מדי פעם מדברת על דברים אחרים, עושה דברים אחרים, אבל הראש שלי עמוק בתוך הפחד הזה. הלב שלי מפמפם פחד לאורך כל היום. ולא בטוח שיספיקו לי כמה ימי התאוששות על מנת להתגבר על הפחד הזה שאני חשה, עד הפעם הבאה. 

התערבות. 

אני בוחרת לעשות משהו אחר. 

אני בוחרת לעשות משהו אחר.

אני בוחרת לעשות משהו אחר. 

אני בוחרת.

השתכנעתם?

ערב שלם של בחירות שכאלה לפני.

בהצלחה לי.

בחירה בפעולה אחרת.

אני כותבת. שמתי כביסה. תיכף אצא להליכה. כשכל מה שבאמת בא לי זה לפתוח את המקרר ולהתחיל לרוקן אותו מדף אחרי מדף.  ודווקא יש בו דברים טעימים שקניתי לקראת האורחים ביום שבת.

הלוואי והיית פה. אין כמו למצוץ לך כדי להרגיש טוב. אין כמו סקס איתך כדי להרגיש חיה. אין כמו חיבוק בזרועותיך כדי להרגיש ביטחון. אין כמו הנוכחות שלך לנסוך בי רוגע ושקט.

בקרוב תעזור לי להרגיע את הסערה הזו שעוברת עלי. את הפחד הזה.

פרוטוקול זהב.

את בסדר.

תינשמי.

דרמה קוין.

וְרַק אַתָּה יָכוֹל

לַהֲפֹךְ מִסַּפַדִי לִמְחֹל

לְזַכֵּךְ אֶת הַחוֹל

לְרַכֵּךְ בִּי הַכָּל

וְרַק אַתָּה מֵבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת לַלֵּב שֶׁלִּי

מֵּשַׁכֵּךְ כָּל כְּאֵב שֶׁבִי

מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב

בוקר טוב, גבר שלי.

שיהיה לנו יום רגוע ושיעבור לנו בזריזות.

כי כבר בא לי עוד חיבוקים של לילה, בדיוק בדיוק כמו אתמול.

אני עושה הליכת ערב תחת סאונד טרק של פיגוזים. אני לא גרה קו ראשון. זה צריך להיות פיגוזים ממש ממש כבדים כדי שאני אשמע אותם כך.באופן מרעיד אדמה.

התעצלתי כל הערב. אז אני עושה הליכה די מאוחר. חשוך פה וכולם ספונים בבתיהם. אני לא יכולה שלא לפחד שמאיזה פינה חשוכה יצא עלי איזה מחבל. זו אני שכבר שרוטה, ככה? או שזו תשובה אחרת, פשוטה יותר. אני לא סומכת עד הסוף על מעטפת ההגנה הצהלית ועל היכולת הצבאית למנוע ב 100% הסתננות אפשרית.

קו הגנה לעולם יפול. 

בסופו של דבר.

עושה סיבוב במושב ודואגת לילדים, מטר ממני, במיטותיהם בבית.

תוצאות שקטות של טראומת מלחמה ושריטות של להיות בתודעת מצב השרדותי.

סעמק אולי נמות מחר.

אולי מטיל. אולי מכדור. אולי בדרך לעבודה. אולי במילואים ואולי באחד המחסומים.

אבל קודם בוא נחייה. 

בוא נאהב. 

בוא נאהב כל כך חזק שזה יכאב לנו בבית החזה. 

בוא נאהב כמו שלא אהבנו אף פעם. בכל הרגשות הטובים שיש. קצת גם ברעים.

כי יודעים.

בוא נאהב בחום. בהתמסרות, בהשקעה, בתמיכה, במתן קדימות ועדיפות.

בהכי קל ובהכי קשה. כשאני הכי מעצבנת וחסרת סבלנות. ואתה הכי שתקן והכי מרוחק.

בוא נאהב בפתיחת הלב, ובהסרת החומות. 

בלעשות למען.

בלהודות בטעויות, בעיקר כי הן לא בכוונה. בלנסות להשתפר תמיד. בלזהות כאבים אמיתיים של הפרטנר שלך ולהודות בחלקך בהם.

בלהקשיב.

בלהיות בית אחד לשני. מקום בטוח ועוטף. מקום שבוא רואים אותך ובו אתה מוגן. 

בוא נאהב כאילו אין לנו מחר, ובוא נאהב כאילו כל העתיד הוא שלנו.

בוא נחלום יחד ביחד.

בוא ניתן לסקס ולבדסמ להיות ההתגלמות של אותו החלום בדיוק.

בוא נאהב עכשיו.

בוא נאהב חזק.

בוא.

החתולה שלי , המפלצת הלבנה שלי, ישנה לי על הראש, למרות שיש היום מלא מקום לידי במיטה.

 מחר לא יהיה.

מחר, אני כבר יודעת, באופן מתריס, היא תישן בחדר של אחד הילדים. 

היא מפחדת ממך. 

גם אני מפחדת ממך.

כשנכנסת בך רוח סערה באופן מפתיע. תנועות הגוף שלך אלימות בצורה מעוררת השראה, לפיתות שלך אגרסיביות, והמכות לא תואמות את הקצת הנורמלי,  ההרמוני, ההדרגתי שיש לעיתים בסשן.

אז אני מפחדת ממך.

כשאתה משתמש בלי לעשות הרבה חשבון, לרמת הכאב והסבל שלי. לא משנה אם אני מבקשת. אם אני מתחננת. אם אני בוכה. אתה בשלך. מתחיל חזק ורק מגביר.

אני מפחדת ממך.

באותו הרגע, שבו גבולות הגוף שלי נמחקות לתוך הרצונות שלך. ואני שוכבת שם, במנח שבו שמת וקיבעת אותי, בלי היכולת לזוז, ומכילה. אני לא קשורה. לא צריך לקשור אותי שם. הפתרון פשוט. אם אני זזה אז אני חוטפת פי כמה. אז אני באמת מנסה לא לזוז. 

כי אני מפחדת ממך.

מפחדת שלא אצליח להכיל. מפחדת שלא תזהה שאני בקצה. מפחדת שלא אוכל לעמוד בזה. מפחדת לדבר.

מפחד להנות מהסיטואציה.

מפחדת שייגמר.

והסבל הנפשי הזה שאני מתארת פה, אני גם מפחדת ממנו, ואני גם צריכה אותו. 

אני מפחדת ממך, ואני צריכה אותך, בדיוק כך.

אני מפחדת ממך, רוצה להמשיך לפחד.

בוקר טוב, גבר שלי.

יש הרבה מקום במיטה.

ויש גם מקום בין הרגליים שלי.

ונעים פה.

וחם.

ומזמין.

בוא.

שמרתי את זה כדי שהוא יפרסם,

אבל הוא בחר שלא לפרסם עד כה,

אז לא נשארו לי הרבה ברירות :)

איףףףףףף.

ממש בא לי לחדש את כל תמונות הבדסמ שלי. 

ולעשות חדשות, אקסטרימיות, ונועזות.

יש לי שיערות חתולה על כל החולצה!,😳🐈‍⬛

מסקנות ביניים:

1. תמונות נוף זה הרבה יותר קל.

2. 2000 מטר גובה זה לא בישבילי. גם 1400 זה הרבה יותר מדי.

3. אני אחלה פחדנית. לא בטוח אם זה יותר חמוד או יותר חמור, אבל לגמרי בטוח שזה יותר מדי.

4. קרפ עם שוקולד ובננה מוערך יתר על המידה.

5. יש מקומות נידחים, שאני ממש לא רוצה לגור בהם. אולי רק לישון בהם לילה אחד וגם אז בלי עניין יהיה לי כנראה משעמם.

6. מגלשות של בני 12 זה גדול עלי אפילו כדי לנסות.  של בני 10 היה מהיר מדי. של בני 8- בול. מסקנה- אני מנטאלית וריגשית בת 8. דווקא מתאים.

7. אני יכולה לאכול כמות לא נורמלית של פירות יער. ולהיות לגמרי מסופקת לכל היום. אם הייתי מיישמת דיאטה הזו למשל יום שלם בשבוע שלי, יש מצב שהייתי רק מרויחה.

8. השריית האותי באמבטיה עמוקה תוביל לשקט ורוגע ונעימות. כמה שיותר- יותר טוב.

9. צריך להפסיק להיות כזו ביקורתית כלפי עצמי, ולחייך קצת יותר. אם אני אגלה פעם איך עושמם את זה- מבטיחה לחלוק

10. מתי, מתי כבר פנסיה? 

לתמונות.

וכי הוא ישן.

וכי אני אוהבת וכי הגיעה השעה. 

וכי למרות העייפות ולמרות שהרגליים שלי הורגות אותי-, אין בי טיפת שינה. 

מחר לבטח אמות (לא בשקט).

צריכה להחליף את התמונות שלי בפרופיל הראשי. הגיע הזמן.

אולי מתישהו בחודשים הקרובים אמצע זמן גם לזה.

שבחדר שהזמנת לכם בחו"ל יש גם ג'קוזי.

ויש גם מראה על התיקרה.

נו.

אתה בא?! 

בוא כבר!!!