יומן מסע

לא, אדוני.

לא חשבתי שתאמר לי "יפה שלי", ואאמין לך, ורק לך.

לא חשבתי שארצה ואפחד כל כך מצריבת החגורה. שארטיב כל כך מהפחד.

לא חשבתי שתגיד "ילדה שלי" וארגיש מוגנת ובטוחה.

לא חשבתי שתכניס לתוכי אצבעות ואני אנזל למגע. משפריצה את תאוותי החוצה. ובזמן שאתה דופק אותי כה עם יד אחת, המקל שחובט לי באחורים חובט חזק יותר. ואני מרטיבה יותר, בהתאמה.

לא חשבתי שתגיד לי ממי ותחבק חזק, וארגיש איך הלב שלי מחסיר פעימה ואיך העיניים מסתכלות עליך ואני מעריצה אותך כה. מתמלאת כוחות מנוכחותך. מדיבורך אלי. 

לא חשבתי שיהיה בי הכח לגמור פעם רביעית, נוטפת זרע שלך, בעודי חוטפת סטירות לכוס, שמזרזות לי את האורגזמה, שמחזקות אותה, מעיפות אותי מעלה. 

לא חשבתי שיהיה מי שיהיה לו איכפת.

לא חשבתי.

לא אדוני.

 לא חשבתי שתקרא לי "סאבית" ואתגאה לענות "כן, אדוני?"

ובעיקר אדוני, לא חשבתי שמותר לי להיות מאושרת.

תודה.

}{

יש גם ימים כאלו.

בהם משהו משתנה לו פתאום. או אולי שזה רק ההבנה שלי שמשהו משתנה.

ניואנס קטן.

קרן אור קטנה שבורחת מתוך חריץ קטן הבוקע מתוכי ומגלה משהו על המתחולל בי פנימה.

הלב דופק לי בחזה קצת חזק יותר.

הדם זורם מהיר יותר, אדום יותר.

יש מים בעיניים לשמע קולך מרוב הגעגוע. אפילו שאתה לא רואה דרך הווליום. אפילו שאני לא רוצה בהם. זה משמח לשמוע אותך.  למה לכל הרוחות הדמעות האלה עכשיו?

מדברת איתך. שומעת אותך.

כמהה לגעת.

כמהה לכאוב

וכמהה לענג.

יותר מהכל לענג.

משתפת אותך.

בקשיים. במועקות. בהתלבטויות.

בדברים שלא קשורים לכאורה לעולם הבדס"מ, אבל הנפש מבינה שלא ניתן גם לנתקם. הונילי והלא קשור לכאורה שזור בבדס"מי בדיוק כמו שאר הדברים שלי, שעוברים עלי ומשפיעים עלי. הכל שזור בהכל ובך. שלך.

אני, הדוגלת בהפרדה מלאה, ממתינה לרגע שאספר לך. אחלוק. אתייעץ. שואפת כוחות מקולך המרגיע. מעצם שייכותי לך.

הבדס"מי חוצה את ההפרדה שבניתי, משריש שורשים בפשוט והיומיומי. מרעיד את יסודות החומה.

חשופית אחת שלמה.

שלך

אני אוהבת למצוץ לך , אדוני. לא פעם אמרתי את זה בקול, וגם כתבתי את זה לא מעט. יש משהו נורא משכר בתחושה הזאת של העונג המזוכך שאני יכולה להקנות לך. זה שלי העונג הזה, לא פחות משזה שלך.

משהו בפשטות של מקומי מטה פיסית לטובת כך.

אני מסוגלת למצוץ לך שעות. לענג באיטיות. להתענג עליך , על עמידתך האיתנה, על הטעם.

וכשהיא תהיה לידי, זו תהיה חויה של ביחד.  מתאמצת יותר. מפחידה במידת מה. מרטיבה. מכריחה אותי להלחם בשדים כמו קנאה, באמיתות כמו שייכות. ברטיבות הפושה לי בין רגליי.

נוכחותה תגרום לי להתאמץ יותר.

אחרי שעה כזו, של מציצות עייפתי. אבל הנוכחות שלה תגרום לי להתאמץ עוד. לייחל לזרע שלך בפה שלי. ליילל עבורו. להתחנן. כחיית טרף, הנלחמת על שדה המרעה שלה. כחשופית שזחלה שעות ונלחמה להגיע לפטריית המאכל הנחשקת.

אתה לא תוותר לי והיא לא תוותר לי. שניכם יודעים אותי כבר מספיק כדי לדעת שאני זקוקה למאמץ.

היא מכירה אותי לא פחות טוב משאני מכירה אותה. אנחנו מדברות כבר זמן מה. למדתי להכירה. למדתי להעריכה. יש לה ניסיון. יש לה יכולות. יש לה מגע מלטף והיא יודעת להוביל אותי. יודעת לזרום איתך בתיאום מוחלט, כאילו ותיאמתם זאת מראש.

אני חוששת שהיא טובה יותר. יפה יותר. מתאמצת יותר. מענגת יותר.  הפחד הקדמוני הזה דוחף אותי למאמץ שטרם חוויתי. הפחד הזה ראשוני ממעמקי הבטן. יש פחדים שניתן להתגבר עליהם רק כשמסתכלים להם בעיניים. אני רואה את העיניים שלך. מביטות בי. ואת שלה- בוחנות.

היא תתמקם לידי. לאט, תיתן לי להתרגל לחום הגוף שלה , לתנועותיה. אני אלמד אותה את הגוף שלך.

היא תלמד אותי את שלה. את שלי. תלמד אותי את אשר אינני מסוגלת ללמוד בלעדיה.  תלמד אותי, אותי.

אם הזין שלך בפי היא תוציא לשון ותלקק את הביצים המלאות שלך.

אני אתאמץ עוד, לא רגילה לסיטואציה, אתן את אשר יש לי לתת. ארים אליך את עיני, כמבקשת אישור, כמבקשת פורקן ואתה, תחייך חיוך קל, זחוח, חיוך היודע את נפשי, תפרוק את המטען היקר שלך בתוך פי.

המיץ שלך יאגר בפי. יתערבב עם הרוק שלי. ישאר. אתם תחליפו מילים ביניכם. מילים ידידותיות. כיפיות. מרימות. מחמיאות.

אתה מרוצה. תתרווח על כורסא ותצפה בנו.

ואנחנו?

נתחיל אז את המשך הערב, בנשיקה

אני רוצה להתפשט למענך.

להשיל מעלי פיסות עור קטנות כדי שתראה כמה אדום הדם שזורם לי בורידים.

לקלף את הריאות ולהגיש לך את הלב הפועם בי. 

לנפץ את הקרקפת, ולהביא לך את השליטה הישירה על המוח, הקטן והגדול.

לקרוע את הבטן, ולאגרף משם את הקישקא במכה אחת חדה.

אבל זה לא די לי.

אני רוצה להתפשט עוד.

להוריד גם פחדים ומסיכות. 

ובדידות

ורעב

וקור

ופחד

וקנאה

להתפשט מכל הרע בי ומכל המיותר.

אני רוצה להישאר עירומה.

ואז,

אוכל להיות שלך כך. 

באופן הזה.

אני רוצה להתפשט בישבילך, כדי שתוכל להלבשני בשנית.

בדם. בלב. במוח. בקרביים.

תלבשני ותדע, שהעירום שלי, שלך. ובגדים לא יכולים לו.

שלך.

אני כולי ייצרים.

כתומה יצרית כשזו.

לכן הרגש ייצרי , והמעשה ייצרי עוד יותר. מהלב ומהקישקא.

יש משהו מאוד ראשוני וקדמוני בלממש יצרים שלך.

זה גורם לך להרגיש חי ובועט, מתגבר על עצמך ועל פחדיך.

להרגיש את הזרעים שאתה נטעת באדמה בזיעה קרה ולהריח את ריח הפרחים שפרחו.

להשקותם ולצפות ביופיים בשיאם -ברעד ובפריחה.

זה גורם לי להודות על האישור להיות מאושר.

זה גורם לי לרצות עוד, לרצות עוד.

לחוות אותנו בביחד הכי ביחד שיכול להיות.

בעומק הכי עמוק ועל ההר הכי גבוה.

בתערובת המיוחדת שהיא שתוקשוח.

תשוקה וייצר.

להיות אלוהים.

בריחוף מעל יצירה שהיא כל עולמך.

מרקד מעליה.

ויש כל רגע רצון להגביר ולנחם.

להפוך כחומר ביד היוצר.

התעלות של טירוף עם רוחניות ממלאה.

תשוקה וייצר ופחד וכאב ועונג וטעם גן עדן.

ובין לבין, הגשם והשמש והיום והלילה.

עונות השנה מתגייסים מאחורי וצועקים איתי ובשמי –

תודה לך ,

אדוני.

יש מרחק. 

ואין מגע.

יש מתח באוויר. 

פקודות קצרות.

מילים.

רעות לכאורה.

אבל לא באמת.

שני דרינקים.

ג'וינט.

מקלחת.

שמלה קלילה של אביב ועקב סטילטו.

עדין אין מגע.

יש כאב ורק אז קצת מגע מנחם. במשורה.

מעט מדי.

יש חדירה מאחורה.

עמוקה.

לוקחת.

דורשת.

מוחקת תעוקות ומועקות שהצטברו.

מוחקת פחדים.

לא עוצרת.

בשקט.

ללא מגע נוסף.

ס.פ.י.י.ס.

חיבוק חם.

ענק.

מלטף.

מדבר יותר ממילים שאני יכולה ורוצה להגיד.

מדבר את ליבי ונפשי אליך.

מדבר מילים שלא יוצאות לי.

ולא. 

הדשן של השכן לא אדום יותר.

הוא גם לא ירוק.

הוא לא מעניין בכלל.

זה רק הרצון של שוב.

אני ואתה ואתה ואני.

כזה. 

אני תמיד בעדך.

}{

אני רגשנית מדי.

ומכורה.

מחפשת אותך

מבקשת אותך

כואבת אותך

מתגברת אותך

ואז , כמובן, מחפשת שוב ומתגעגעת.

מכורה לכאב הזה.

וכל השאר תפל.

זה מכבר הכל תפל בלעדיך.

מכורה למנעד התחושות האלה איתך.

למשהו הלא מובן הזה שמשתנה לי עמוק בנפש, גורם לי להקצין. לרצות עוד. לזעוק ללא קול, להכנע ואף לגמור מזה.

למסור את גופי בידיך הנאנמנות ולא לדעת מה יקרה.

לגוף שלך

לחום

לידיים החזקות

לקול.

ומתוך הלמטה הזה להרגיש מוגנת ועטופה.

זו איננה רק חרמנות.

זו איננה התאווה לסקס.

זו התמכרות.

נטו.

ככה היא נראית. ככה חווים אותה.

בכמויות קטנות תחילה ובהולכות ומתגברות בהמשך.

והנפש דורשת עוד.

עוד ממך.

מתגעגעת מדי :).

שלך

ככה מקבלים אותם

All the right junk in all the right places

#קשוח. מתגעגעת אליך. מדיי.