|
|
|
רעבה אליך.
על הקצה.
לא שקטה בכלל.
מחפשת אותך.
כמהה.
מקומי תחתיך.
אני עבורך וגם, לא מעט, עבורי. לכל מה שתסכים לתת לי.
לכל מה שמוכן לתת.
סאבית שכזו.
שלא מוצאת מנוח בלעדיך.
שלא מוצאת שקט נפשי ולא מרגוע.
וכל הנותר הוא להתחנן אליך, בבקשה.
אדוני.
זיין אותי בבקשה.
בבקשה אדוני.
בבקשה
בבקשה
בבקשה
רעבה אליך.
לסם שאתה.
מכורה
התיקח?
#תמונה להעלאת המורל והחשק
להתגעגע למה שעוד לא קרה.
לדמיין
לקוות
להמתין להחלטתו, לרצונו.
לזרום עם עצמך.
להתמודד עם הקושי והגעגוע.
ולהזכר,
בך מתעופפת שם,
חצי בהכרה וחצי לא.
שוכבת על הריצפה.
אין שדים
אין פחדים
אין מניירות.
רק שקט יש שם.
ואותך.
עוטף ומלטף.
בוקר טוב , אדוני.
מתגעגעת.
}{
כן כן, אני יודעת שזה אולי נדוש.
נטחן עד דק, על פני מרחב נתון של בלוג. בטח שלי.
אבל , אף על פי כן, אם לא רושמת- שוכחת.
ויש זכרונות שחשובים לי מדי.
תחושות שרוצה לשמור קרוב לליבי.
חויות
ימים כמו היום.
זה משהו בי.
משהו שנבנה בי.
והופך אותי מבחורה אחת לבחורה אחרת לחלוטין. למה שאתה צריך ורוצה ממני.
לא בכח הזרוע.
אם כי בשליטה איטית, רגועה ושלווה.
שליטה בטוחה , מתוך ידע ועומק.
טוב לי להיות שלך אדוני.
טוב לי לתת לך רוגע.
טוב לי לקבל שלווה.
תודה על ההזדמנות הזו, שנתת לי וממשיך לתת לי כל פעם מחדש.
מעריכה אותך כל כך. על האומץ שיש בך והחכמה. הבגרות וההומור.
מעריצה אותך ממש.
וכבר רוצה עוד :)
(גרידי...)
שלך.
}{.
#רק אותי זה מצחיק?
רעב.
הרעב שמעכל אותי ומאיים לבלוע.
כמיהה בכל נשימה. בכל נים.
רעב.
זה הרעב שלי אליך שגורם לי לבצע הכנות מוגזמות ולא באמת נדרשות,
שגורם לי לתזיזות ולחוסר מנוחה,
שגורם לי למועקה בפנים.
שגורם לי להתעטפות מיותרת.
הרי בין כה וכה עירומה מולך גם אם לבושה לגמרי.
בודקת.
הודעות.
פון.
ותחתונים רטובים.
נוזלת מהמיינד, מהציפיה והרצון אליך.
מהגעגוע.
מורידה בגדים.
עבורי.
להרגיש טוב עם עצמי, כדי להרגיש טוב איתך. ואחרי שחשתי איתך,
חזרתי לנשום
כאבתי
התרגשתי
הרגשתי
חויתי
הענקתי
חייתי
התהלכי על הגבול, רק כדי להתנדנד על קצה התהום ולחוש את עצמי כמעט נשטפת מהגל שבתוכי.
להרשות לעצמי להרגיש שוב טוב.
להיות יפה.
שלך.
מתוך רעב.
למקומי אל מולך.
אנא אדוני, קח אותי לקצה.
אנא אדוני, הקשה.
אנא אדוני, אל תוותר לי.
אנא אדוני, החזק לי את היד בל אפול.
אנא אדוני, קלף את כל המסיכות.
ואני מבטיחה לך, אדוני,
שאהיה שם עבורך הכי טובה שיכולה, הכי טובה שיש.
להעניק לך
לפרוק לך
לנשק
ללטף
לשמוע
להנות.
להיות טובה. מעולה.
עבורך . עבורי.
שלך.
בוקר טוב, אדוני.
בוקר טוב, עולם.
17 לחודש הגיע.
ב17 לחודש אני יורדת על בירכי, קבל עם וכלוב, ומבקשת מאדוני הארכה.
אני עושה כך מדי חודש.
למה?
כי זו חתיכת זכות שנפלה בחיקי- להיות שלו.
כי מעבר לכך שמדובר באדם חכם, רגיש, חם, וחד,
מדובר בשולט אמיתי.
כזה שהשליטה אצלו היא איננה משחק. כזה שמסוגל להניע אותי עם מבטו.
אני יורדת על בירכי לכבוד הזמן שעברנו יחד ולכבוד מה שאני מקווה שעוד נעבור.
אני מסתכלת עליך מלמטה, ומכריזה, בשקט ובבטחה-
אני מוכנה לכל, אדוני.
כי בוטחת. כי סומכת. כי מאמינה.
אני מבקשת, להמשיך להיות, אדוני-
שלך.
}{
סיפור.
(כן, כן, כזה דבר- יכול לקראת רק לי!).
אני מתגעגעת אליו.
כל כך חזק.
וכשהוא מתקשר או שולח אס.אמ.אס. אני שוכחת את כל העולם מסביב. לא רואה כלום. תרתי משמע.
אז היום כשהוא שלח הודעה הייתי באמצע הקניות.
שלח אותי לתא הלבשה- הלכתי בשמחה, מבט תקוע בפון.
לבקשתו, התחלתי לשלוח לו תמונות, תחילה חסודות יותר, מכוסות בפיסות בד של התחתון והחזיה שלי ואז קצת נועזות יותר. נו, אתם יודעים, כאלו ללא...
מפה לשם אני מאוננת. חזק. נהינת.
מרימה את הראש מהפון ואז נעתקת נישמתי כי אני רואה את השלט הבא:
כן כן אתם.לא טועים. זו תמונה של מצלמה.
כן כן בתא הלבשה
כן כן, כשאני שניה מאורגזמה
תגידו לי, זה חוקי לפוצץ לי אורגזמה כך?!?!
לא ברצינות, זה חוקי?
וכך זה נראה מבחוץ:
(למען הסר ספק- כן רואים את העינית מבפנים).
מיותר לציין שאני בהלם ...
נ.ב.
1. אומרת לעצמי שאין מצב שמצלם
2. למקרה שכן, אומרת לעצמי שאין מצב שמישהו רואה צילומים 24.7
3. למקרה שכן, מקווה שמי שרואה נהנה ולא מכיר אותי
4. כוס עמק, כבר אמרתי?
בילתי אפשרי לזקק לחמש שורות את מה שהוא עבורי ואת מה שהנתינה שלו עושה לי.
הגדילה האישית שלי, העצמה, היא בזכותו ובזכותו בלבד וזה מתחדד לנוכח עולמי הטפל והאפור בימים האחרונים.
זה מנוקז לגעגוע שכזה, בו הגוף נרעד, הנפש נזקקת והכוס רטוב אליו, ואין מילים בי.
אני חולמת על מה שאני יודעת שאיננו חלום- הוא: הוויתו, נשמתו, קולו, גופו, מחשבתו, מילותיו, מעשיו.
פטה מורגנה אישית אנושית שלי, בשר ודם, המתחברת אלי בכאב ובאהבה ובנועם ובטוב וגורמת לי להיות, מרצון מתוק- לו, אותו ושלו.
מתגעגעת.
יש לה כימיה באוויר. כי יש משהו שמבעבע מתחת לפני השטח. עמוק בנפש. של שנינו.
כמו ברק שמחפש את הרעם. כמו טיפות גשם אחרי שנת בצורת. כמו שני קצוות מגנט.
יש געגוע כנה. לנוכחות. לביחד. למה שהיה ולמה שעוד יכול להיות. יש געגוע למה אני איתך. יש געגוע לפינה החמה שנוצרה. למפלט. למחסה. למילה החמה. לליטוף.
יש הבנה. אמיתית. של צרכי הנפש. סוטים ואפלים ככל שיהיו. יש הכלה בילתי סופית. ויש אפשרות. לספר. לשתף גם כשמאוד קשה. וגם כשנתקעים בבמפר נקודתי. גם כשיש פחדים. ויש המון. גם כשנכנסים פנימה השדים שלי, שלא מצליחה לנער.
יש אומץ. לתת ללא פחד. אומץ ללכת עד הקצה, עד הסוף ללא עקבות. אומץ לשחרר. אומץ כי חזקים מספיק. אומץ כי אנחנו פה ועכשיו וזה מספיק לפה ולעכשיו. אומץ לרצות עוד ואומץ לרצות להמשיך קדימה. אומץ להשקיע. אומץ להתמיד. אומץ להיות שתוקשוח.
ובעיקר יש אהבה. לא התאהבות צעירה כזו של פרפרים בבטן ושל להחזיק את הידיים בשקיעה. אלא אהבה כנה. של גבר ואישה, חבר וחברה, ולפני הכל- אדון וסאבית. אהבה של איכפתיות. ושל העצמה. אהבה של אוזן קשבת.
עוצמה.
"דבר אינו בעל ערך גדול יותר מאשר להגיע לרמה גבוהה של עוצמה." ~ פרידריך ניטשה
