איזה מזל יש לי שיש לי אותך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני אוהבת לספוג כשאני על הבטן או כשאני בעמידה.
משהו במנח מהסוגים האלה מרגיש לי נכון יותר,
מקבל יותר.
אתה מסיים לחמם אותי.
"על 4, תחת למעלה"
אני שונאת ככה. דוגי סטייל מינוס החדירה.
ואני לא אומרת מילה. באתי לקבל את מה שיש לך לתת לי.
עור התחת מתוח וזה כואב הרבה יותר.
אבל בעיקר אני שונאת,
שכשהרגליים פתוחות במקצת, ברוחב כתפיים ,
ואין מנוס וחלק מהאימפקט נוגע בשפתי הכוס.
"תקמרי תקמרי" הוא מתופף קלות עם הקיין על גבי התחתון.
"תצמידי את הראש למזרן"
"מוכנה?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנחנו כבר בקיין.
זה כבר ממש לא מכות של חימום.
גופי מבקש הקלה פיזית.
אני פותחת את רגלי בתקווה שהוא יגע.
מתחננת אליו.
ואני כל כך כואבת ורעבה לפורקן,
שאני נהנת אפילו מסטירות קטנות שהוא סותר לי על הדגדגן, מקפיד שלא להגמיר.
הכאב הזה בדגדגן, שבימים כתיקונם אני מתקשה איתו, מקל עלי להמשיך.
מגרה אותי.
מנחם אותי.
ואז, הוא לוקח את הקיין מפלדה.
"על 4 , זונה"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואני חושבת כמה מזל יש לי,
שיש לי מי שאוהב אותי מספיק,
כדאי לאהוב אותי באופן היחיד שבו אני מפרשת אהבה כלפי.
ואני אשקר אם אומר שאני לא פוחדת,
להתעורר בוקר אחד ולגלות שזה לא אני,
וזה לא אתה,
אלא סתם חלום כזה שחלמתי לי אותך.
וכנראה עשיתי משהו ממש טוב פעם, בחיי,
אם היקום הוציא אותך מחלומי, אדוני,
והפגיש אותי איתך,
דווקא בנקודת הזמן זו.
הנכונה לנו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איזה מזל יש לי שיש לי אותך.
אדוני.
תודה.
