השעה 0630 בבוקר.
אני ערה כבר שעה. סיימתי לטגן מלא מלא שניצלים, שימתינו לצהרים לקטנטנים.
יש ריח של אוכל טרי בבית וזה משגע גם את החתולה.
כשהוא מתקשר אני כבר ברכב, ערה לחלוטין.
הוא לעומת זאת, ממש לא איש של בוקר :).
הוא קצת רוטן וקצת מתלונן (והאמת הוא עובד שעות הזויות אז הוא הרויח את הזכות לכך)
ואני, ששמחה לשמוע את קולו, נשמעת מלאת אנרגיות.
"צריך לטפל באופטימיות הזו שלך על הבוקר "
(אין לתאר את החיוך שהמשפט הזה עושה לי )
~~~~~~~~~~~
אנחנו מתאמים שבתות קרובות.
זו עם הילדים, אולי, כי בכל זאת גשם,
ואת זו שבלעדיהם...
~~~~~~~~~~~
אנחנו מדברים על הא ודא.
לשנינו נסיעה יחסית ארוכה . אני מספרת לו את מה שאני יכולה. הוא משתף אותי.
"שתפי אותי." הוא אמר לי פעם, לפני איזה חודשים. "תספרי לי ותעשי לי מקום אצלך".
מאז אני משתדלת יותר.
אבל האמת היא, שאם הייתי שואלת אותו מה לדעתו אני חושבת עכשיו,
אין לי שום ספק שהוא לא היה מתבלבל לרגע והיה אומר לי-
"על איך שאני מזיין לך את הצורה"