יומן מסע

אני מרגישה את החרמנות מטפסת לי במעלה הורידים.

אני חמה.

קשוחה.

אני רוצה לשמוע יללות.

שיכאב עבורי.

שילקק.

הוא עונה קצר.

מרוחק.

לא בא לו. מרגישים.

אבל הוא עושה. הכל. לא מתווכח ולא מנהל משא ומתן. 

צעצוע.

אני יודעת מה עושה הכניעה לצד הסאבמיסיב.

אבל מה היא עושה לי?

אני מרטיבה מאוד, וגאה בו. מחייכת חיוך רע. מרגישה את עיני משנות צורה , לצורה ההיא  שבה אני מביטה בו.

ובא לי להכאיב לו עוד, ולחבק אותו לחיכי.

לכצ'ץ' לו את שריר הזין ואת שריר הלב, ולהרגיש את הכיווץ למטה אצלי.

בא לי לטלטל אותו ולהשקיט.

להנמיך בו רעשי רקע.

לחדור לו לנשמה ולקבוע שם התנחלות.

ובא לי לקחת ממך, צעצוע.

תיתן לי לקחת.

עוד.