שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. יום שישי, 17 בינואר 2020 בשעה 5:58

זה היה כל כך קרוב, אבל לא יצא לפועל.

והייתי עצובה.

מצוברחת.

חיכיתי לזה כל כך, ועודני. 

וכל זה בכלל לא קשור אליו. אלו רק מכשלות של החיים שתופסות אותנו לפעמים כשאנחנו לא הכי מוכנים.

 

אמת היא שהייתי זקוקה לנתינה שלו יותר משהבנתי בהתחלה.

והוא נתן.

מאמץ 

כאב.

סיבולת.

נפתח על כף ידי, עבורי, למעני, כאילו היה פרפר היוצא מתוך גולמו. 

סומך ובוטח.

 

 

ואני לקחתי אותו, על נתינתו השלמה, הוספתי קצת פלפל לקול שבירת השוט את האוויר, ובישלתי לתוך לעונג שלי.

 

תודה חומד שלי,

היה מרומם רוח ממש. 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י