סי מעידה על עצמה שהיא חתולה. מפונקת, מתקשה עם מסגרות. המסתכל על סי מהצד אכן רואה משהו חתולי בה.
אני לא יכולה להנות מפינוק לאורך זמן, מייד מוצאת את עצמי משועממת ורצה לריגוש הבא. אני חיה לא רע עם מסגרות מסויימות.
אבל גם אני חתולה. אחרת לגמרי.
שמעתי שאומרים שאם תיקח פרוות חתול, קצת ציפורניים ומבט ערמומי, תשים את כולם בשקית ותחכה שבוע, בסוף ייצא משם חתול שלם. ולא פעם ראיתי חתולים מוכים, נכאי גורל ופגועים למיניהם אוספים עצמם לכלל חתול מפואר.
כזו אני.
השבוע חבר טוב ויקר לי החליט לקפוץ מגובה רב, ואני, כחתולה טיפוסית שלא מוותרת בקלות, עמדתי למטה וחיכיתי לתופסו בידיים פרושות. אבל ברגע האחרון הוא שינה כוון והתעופף לו למקום אחר ורחוק.
והנה אני, מגובה 0, מתרסקת, להמון חלקים קטנים.
ביום הראשון כל החלקים האלו מפוזרים על הרצפה, חסרי תנועה, אדישים למתרחש סביבם.
ביום השני פתאום הם מתחילים להתרוצץ כאחוזי אמוק. זועמים על מה שקרה. מחפשים זה את זה. צועקים לעולם.
ביום השלישי,ראה זה פלא, הם כולם מתחברים יחדיו והנה חתולה לתפארת, זקופת ראש וזנב, מהלכת בעיר בראש מורם ומלקקת שפתיה.
מי שיסתכל לחתולה הזו עמוק עמוק בעיניים יצליח לראות שם עצב והמון אכזבה, אבל אותם כבר מכסים מבט לעתיד, תחילתו של חיוך אמיתי מהלב ובעיקר המון תקווה.
הנה אני מתחילה.......
לפני 18 שנים. 14 במאי 2006 בשעה 15:46
