לפני 18 שנים. 20 באוקטובר 2006 בשעה 5:59
יש מי שיקרא לזה בגידה.
יש מי שיקרא לזה רמאות.
אני ישבתי אתמול מולם וראיתי רק אהבה לא ממומשת.
ראיתי את האור בעיניו. ראיתי את המבט המעריץ שהיא תלתה בו.
ראיתי את הנגיעות החטופות. ראיתי את המילים המסתתרות מאחורי הנאמר.
ראיתי אותם מחשבים את הזמן לאחור, יודעים שהלילה עוד מעט נגמר ובבוקר לא יתעוררו זה לצד זו.
כן,אפשר לקום, לעזוב הכל וללכת עם הלב.
ומה אז? להסיר אחריות מהאנשים התלויים בך? ללכת עד הסוף בעקבות האושר שלך בלי לחשוב מי הולך בעקבותיך?
מה אז?
