רה-ארגון

הורסת סדרתית.
כשטוב לה רע לה והיא הורסת.
לא שופטים אדם ברגע של חולשה, אך כמה רגעי חולשה הם יכולים לספוג?
זה כבר היום החמישי והספירה נמשכת.
התעוררתי הבוקר והרגשתי כמו ילדה קטנה שעול העולם מונח על כתפיה.
פתאום המון אחריות לכזו ילדה קטנה.
יש פה טעות. זו לא הייתה אמורה להיות אני. זה היה אמור לקרות לאישה מבוגרת, אחראית, שקולה. כזו שיודעת להתמודד עם משברים.
כזו שיכולה לקבל אחריות כלכלית, שמסוגלת לטפל באבא שזקוק לה, שיודעת להבחין בין טוב לרע. שמאמצת אל ליבה את האנשים הטובים בחייה ומרחיקה את הרעים.
הכל טעות אחת גדולה. מתי אלוהים ישים לב שהוא התבלבל?
אז מה אם הייתי אישה כזו עד לפני מספר ימים?
אי אפשר לקחת פסק זמן לפעמים?
ביקשתי כבר אתמול, מבקשת שוב היום - שמישהו כבר ידליק את האור!