סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רה-ארגון

בלי צנזורות. עמוק מהבטן.
לפני 17 שנים. 27 בנובמבר 2006 בשעה 14:57

איך זה שבדרך שלי אין תמרורי כוון?
ואיך זה שכשכבר יש אחד הוא מטושטש ולא ברור?
ואיך זה שאם אני פונה על פי התמרור פתאום אני מגלה שזו דרך ללא מוצא, שהאפשרות היחידה לצאת ממנה היא לטפס על החומה הגבוהה שבסוף הדרך, לרדת מהצד השני ולמצוא את עצמי במקום חדש, לא מוכר, שכלל לא תכננתי להגיע אליו?
ואיך זה שכל תמרורי האזהרה מטושטשים או מוסתרים על ידי כל מיני עצמים?
ואיך זה שכשאני מגיעה לצומת ונדמה לי שצריכה לפנות ימינה, אני מגלה שמותר לפנות רק שמאלה?
ואיך תמיד כשאני רוצה לעשות פניית פרסה יש שלט גדול וברור שאסור, ואי אפשר, ואוי ואבוי לי אם כן?
אין איזה חוק של מע"צ נגד הדברים הללו?
נדמה לי שהגיע הזמן להשקיע ב GPS.

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - לעצור,
לעצום עיניים,
לנשום עמוק,
ולדמיין את הדרך הנכונה.
לנשום שוב עמוק
לפקוח את העיניים
ולהתחיל לצעוד. לאט.
עקב בצד אגודל.
לאט.
לעצור כשמרגיש לך שיש בלבול
ולא לשכוח לנשום...

ולהצטייד בחיבוק {}

לפני 17 שנים
מפוכחת​(נשלטת) - לנשום, לנשום שכחתי. צריכה תרגילים בנשימות.
תודה וירטואלית שלי.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י