רה-ארגון

עומדת על גג העולם ומחייכת.
למטה יש איזה קול שקורא לי ומידי פעם אני משפילה מבט להביט בו, מתלבטת.
אבל מהר מאד המוני הקולות שקוראים לי מלמעלה מסבים את תשומת ליבי ממנו.
אתמול שאלת אם אני עצובה.
לא הייתי.
זה היה העצב שלך שהשתקף בפני.
הייתי מאוכזבת, כי אותו ההוא אכזב במקום שהכי לא ציפיתי, אבל לא עצובה.
מזה זמן שאני לא עצובה.
אולי מדוכדכת מידי פעם אבל לא משהו שמשתלט עלי.
והכי מדהים שאני לגמרי לא צריכה להלחם בזה. בא דכדוך ובלי להפוך לעצב הוא נעלם.
וברגע זה ממש אני נרגשת. מצפה. קופצת על הכסא בחוסר שקט.
כיף חוסר שקט. הרבה זמן שלא היה לי כזה.
דברים טובים קורים. גם אם לא יודעת ממש להצביע עליהם מרגישה אותם מתרחשים.
על גג העולם.