רה-ארגון

את לא קוראת פה יותר, לא גולשת באתר.
נראית כל כך מאושרת היום, כל כך שלמה עם המקום בו את נמצאת כיום.
כל כך שונה מאותה אישה שהכרתי פעם.
ראו שהחיוך שלך בא מבפנים.
עדיין, כשאת מדברת עליו, רואים שהכאב שם. כנראה יהיה שם לנצח כי בטחת בו, כי ידעת שאפשר וזה התברר כבחירה שגוייה.
אבל כאב אפשר לעטוף בהמון צמר גפן והוא דוהה. רואה איך הוא הולך ודוהה אצלך.
את מדהימה. חבל שאת לא קוראת פה יותר. ואולי טוב שכך - תראי לאן זה לקח אותך.
כותבת לך כי אולי יום אחד תקראי, וביום הזה יהיה לך פחות טוב ותזכרי איך הצלחת לצאת ותדעי שאת יכולה שוב.
תודה על היום.