סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רה-ארגון

בלי צנזורות. עמוק מהבטן.
לפני 17 שנים. 16 בפברואר 2007 בשעה 8:27

אז מה אתה יותר, איש יקר שלי, כואב או כועס?

ואתה, איש חדש שלי, מצפה, חושש או חושב שעל הדרך הטובה ביותר להציג את הדברים כדי שהסיום יהיה כפי שאתה מבקש?

ואני? משועשעת או רוצה לנקום את נקמתו של האחר?

ואני? מאוכזבת מעצמי או גאה בי?

בליל של רגשות בבליל של אנשים.

אתמול בלילה כל כך רציתי לייפות את האמת, לתת לזמן לעשות את שלו בלי לחשוף את כל שמתרחש בלב ובראש.
אבל לעזאזל, לא יודעת לעשות זאת.
תמיד הכל בפנים, על השולחן, בלי סודות, בלי טיוחים.

בטח מפסידה המון בדרך, עם דעותי הנחרצות ואמירותי הנחרצות לא פחות.

וואלה......... אז מפסידה.

לפחות נאמנה לעצמי.



הייתי כאן - תמיד להישאר עם האמת שלך
לפני 17 שנים
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - בפוסט הקודם כתבת - מתאמנת בהליכה על קו ישר. שוב.

הדרך לא תמיד ישרה, היא דווקא לרוב מפותלת
וכשאת צועדת בה ואת לא מפסידה את עצמך - את מרוויחה המון.

שבת שלום יקירתי }{


לפני 17 שנים
לי-אורה - וגם....בכלל לא משעמם...
(על השולחן.. : )
לפני 17 שנים
העולם המופלא​(שולט) - נאמנות זה הכי חשוב
ובמיוחד לעצמך
תמשיכי ככה
לפני 17 שנים
להבה חשופה -
מפוכחת יקרה :)

קראתי.

את ודאי יודעת דעתי: .. תמיד תמיד , תשארי את והכנות
שלך, את והאמת שלך .!!

מי שלא יודע לקבל אותך כמו שאת , ההפסד שלו ובגדול.

"אני תמיד נשארת אני" זה העיקר. !!

שבת שלום ורק טוב }{ }{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י