לפני 17 שנים. 18 בפברואר 2007 בשעה 18:57
יום המשפחה.
ארוחת ערב בבית הורי.
כולם שם, המשפחה המורחבת. חמה, אוהבת, טיזרית, מצחיקה, עוקצת, מחבקת.
המשפחה שלי כמו שאני אוהבת אותה.
אחד חסר. לא באמת חלק מהמשפחה אבל לגמרי כן.
מסתבר שהם חשים בחסרונו, מילה פה ומילה שם והנה שמו עולה.
הילדה צריכה לבנות דגם? למה שלא תבקשי ממנו?
אני חותכת את הנושא באיבו: לא!!!!
הם מופתעים, אומרים שבכל מריבות העבר שלנו הייתי אומרת זאת בעצב, היום אמרתי זאת בכעס ובבטחון רב.
כך הם אומרים.
אני לא בטוחה.
לא מצליחה להחליט אם הגוש הזה הוא עצב, כעס או שניהם גם יחד.
לפני 5 שנים יצאה אישה אחת ממשפחתנו עקב גירושין.
לפני שנתיים יצא איש אחד מאותה סיבה.
היום יצא אחד נוסף, בנסיבות אחרות לגמרי.
המשפחה גדלה לכוונים אחרים.
בטח גם אני אגדל.
