רה-ארגון

הימים האחרונים מרגישים לי קצת כמו דז'ה וו.
כל פעם מחדש - בסיטואציה הזו כבר הייתי........
אנשים מהעבר הקרוב והרחוק צצים, חלקם טובים לי יותר וחלקם פחות, אומרים משפטים ששמעתי בעבר, משפטים שאוהבת לשמוע, משפטים שפחות.
למדתי לסנן.
ביום חמישי היה איש מהעבר שרקד עם עצמו לידי כשרקדתי עם עצמי והיינו הכי ביחד שאפשר. ההוא שתמיד העיד על עצמו כונילי. הכי שולט שאני מכירה. השביע בי געגוע.
ביום שישי איש אחד בחצאית וקוקיות לקח לעצמו איש אחר עטוי במעט מאד לבן וביחד הם הגשימו לי חצי פנטזיה ישנה.
ושיחת טלפון אחת ארוכה מאד אתמול ניסתה לשים אותי במקום בו הייתי, במקום אותו עזבתי, מקום שהיה טוב והיה רע ובלבל וחשף וקילף ולא חזרתי לשם. מרוב אהבה לאיש לא חזרתי.
ושיחת טלפון אחרת קצרה מאד אתמול ניסתה גם היא לשים אותי במקום בו הייתי, במקום אותו עזבתי, מקום שהיה טוב והיה רע ובלבל וחשף וקילף ולא חזרתי לשם. מרוב פחד לא חזרתי.

והאושר שלי הוא בחירה מפוכחת. והוא לא מזוייף. ורוב הזמן אני מחייכת עמוק מהבטן. לפעמים לא.

מוצא חן לי הדז'ה וו, נעים לי לגלות שאני מתמודדת עם אושר גדול, עם עצב גדול, וממשיכה בנתיבים שבחרתי לי.

פוסט הזוי!!!