רה-ארגון

לא יודעת. לא מצליחה להחליט.
נעה מקצה לקצה בשניות.
הלך שנייה לפני ש.......
לפני שמה?
המון לתת. לא תמיד יש מי שיודע לקחת.
המון לקבל. לא תמיד יש את מי שנותן.
הדמעות מנקות את ההתלבטויות. משאירות אותי טהורה יותר, פנוייה יותר לחשוב.
לחשוב מהראש? מהבטן? ממה שמרגיש נכון? ממה שהוא אומר שנכון?
האם אני חיה במשבצות סגורות ויש משבצות אחרות שאינני מסוגלת לראות ולהבין?
רוצה לראות ולהבין? זו הדרך? או השניייה?
לנסוק? להתרסק? לדאות איפושהו באמצע?
ה ת פ ש ר ו י ו ת.
כי אין טוב בלי רע?
בולשיט. בטח שיש. פשוט עוד לא כרגע. יהיה.
מאמינה. יום אחד.
בעיקר התבחבשויות עם עצמי והסביבה.
מי אוהב אותי יותר ממני. אף אחד. ולא רוצה שיהיה. הכי את עצמי.

* פוסט סגור נטול תגובות כי לפעמים לא רוצה לשמוע אבל חייבת לכתוב.