לפני 17 שנים. 28 במרץ 2007 בשעה 19:33
בוא אלי גם אם לרגע בוא אלי והשאר בי סימנים
ספר לי עד כמה פסים אדומים את ישבני הולמים
אמור: נלך לאן שרק תרצי, ומחר, אני שוב שלך
אחוז אותי קרוב אליך אמור: אתמול, קינאתי לך
שעתיים שחולפות ביעף ומספיקות בדיוק
זמן קצר מנוצל עד תום ומתמצה לעוד חיבוק
ועוד מבט ועוד נגיעה ועוד משפט חצי עצוב
וחיוך שלך כי ידעת שעבורי לאמר היה חשוב
וכל הזמן נורא ברור מי בסיפור הזה שולט
וגם את מה שלא אומרת הלב שלך מייד קולט
אז גם אם עוד לא קוראת לך אדוני ועדיין קצת חוששת
היד שלך בנחישות ובבטחה בקערה הזו בוחשת
והשפחה הזו היא בעצם אני שמנסה לתת אמון
ויחד נצעד בשביל המוביל למקום בו הקסם טמון.