|
|
|
פורשת כנפיים ומתעופפת
הולכת "לעשות לביתה"
"הזניחה" את הבעל, הילדים, הסביבה
הותירה מאחור פירורים של תקווה
פירורים של "עוד אשוב"
היא לא תוכל הרי בלי....
המשא יהיה לה קשה
המסע לא יהיה לה קל
היא תחזור....
כי את הפירורים האלה שהיא הותירה מאחור...היא תרצה ללקט
לשוב וללקט...
כי למרות הכל
אחרי הכל
זוהי חזות הכל....
הן הושארו שם לאורך הדרך רק למטרה אחת....
והיא מתפוגגת
תחושות הדדיות של מגע נפש בנפש
חיבורים וקשרים שחווים פעם בכמה שנים
ללטף עם קצות האצבעות את נימי הגוף
נימי הנפש
והיא מתמוססת
מחשבה שמתחברת פעם אחר פעם
גוף שנצמד אל גוף
כאב נוגע בכאב
צרחה נענית בשאגה
והיא מתפוגגת
מסע ארוך יחד
מגיע אל קיצו
מה שתמיד היה שם באוויר
זמניות קבועה, בטוחה בעצמה
יודעת שיבוא היום
יבוא הרגע
שהיא תתמוסס
תתפוגג כזכרון עבר
גם כשהיא רק אי שם בזכרונות.
חושב עליה, מדמיין, מפנטז, עורג...
עדיין מרגיש את המגע המצמרר הזה
כזה שלא ניתן להסבר
לא ניתן לשחזר עם אחרת
המגע הדמיוני מצמרר...
המגע האמיתי........מחשמל
בין לבין.....
נותר רק לדמיין....
אך טוב יותר לחזור...
היא : "בא לך להזדיין?"
הוא : "לא תודה. זיינתי בעבודה"
(לא אמר אף אחד. אף פעם)
לגעת בך גם כשאת לא לידי
להרגיש את המגע שלך ממרחקים
לצרוב אותך כשעובר במחשבתך
נצרבת אצלי גם כשאת כבר לא
להתמודד עם המרחק
עם הקירבה
המגע הזה הלא ממומש
זה שמשתוקקים אליו כשאנחנו כבר במרחק אלפי הגיגים
אלפי משפטים סתומים
מליוני מילות פתיחה
המגע הנקי, המזוקק, המזכך
אצלי (וגם אצלך)
מגע הנפש בנפש...הוא המגע היחיד שנצרב
השמש תופסת מחסה
השמים מתקדרים
רטיבות באוויר
רטיבות בין הרגליים
לחלוחית קבועה מזדחלת ונארגת
ימים של טרופית מתקבעת
המקום הכי נכון להיות בו
אלה הם זוג חמוקייך החמים (אבל עם הצנינות המתבקשת)
אירוטיקה רומנטית
או
רומנטיקה אירוטית?
החיבור תמיד קיים
תמיד באוויר
מרחף מעל
עד ש...
מחבר,מתחבר
נוגע,לא נוגע
ואחרי ככלות הכל....
מה מותיר חלל גדול יותר?
רומנטיקה או אירוטיקה?
או אולי...שניהם....?
כְּמוֹ סֶרֶט יָשָׁן
הֵם מֵהַיַּעַר יוֹצְאִים
עוֹד הַסּוּפָה מַכָּה
לְאוֹרָם שֶׁל בְּרָקִים...
תְּשׁוּשָׁה מְחַיֶּכֶת בֵּין זְרוֹעוֹתָיו
כְּמוֹ רוֹמַנְטִיקָה שֶׁל אָז בְּשָׁחֹר זָהָב
וְזוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת, הָרֶגֶשׁ נִשְׁטָף
הַזְּמַן לֹא עָמַד שְׁנֵי יְלָדִים
חַוָּה שֶׁל סוּסִים, יַיִן וּפְרָחִים
עוֹד מֵאָז הַסּוּפָה לֹא נִפְרָדִים
כְּמוֹ רוֹמַנְטִיקָה שֶׁל אָז שָׁזוּר פְּרָחִים
וְזוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת הָרֶגֶשׁ נִשְׁטָף...
יש סימנים שנצרבים בתוכה
נחרטים בתוכי
כאלה שדבר לא יימחק
שמותירים את הזיכרון בחיים
את הרצון באוויר
את התשוקה תוססת
אבל לפעמים....רק לפעמים....
את הסימנים הללו אפשר למחוק
לזרוק אל תהום הנשיה
רק עם מילה אחת בודדה
מילה שלא הייתה צריכה להיאמר!
להפריד פלח מפלח
לחוש את הרטט...עובר ושב
להצמית בכאב חונק, מכיל
תחושת הגודש ממלא את הווייתה,ישותה
הגוף זועק בלי קול
היא רצתה את זה...עכשיו היא מהוססת
מאוחר לה מדי...הגוף מלא, מכיל,צורב
הלמות גוף אל גוף סוחט אנחה, גניחה, צרחה חנוקה
עוד רגע היא שם...במקום המזקק, המזכך
הרגע בוא גוף אל גוף יידבק למקשה אחת
הרמוניה משולבת של כאב ועונג
"שייגמר כבר" אומרת לרגע
"שרק לא ייגמר" לוחשת
אנחת רווחה מהולה בתחושת עונג
נשלף לאט,מותיר בתוכה חלל
פלחים נושקים מחדש
גודש מתחלף בריקנות
יובש נמוג בפני עסיס ניגר
"מתי תמלא שוב?"
