הגעתי אליך במקרה, מתוך אילוצים. מה לעשות, הייתי חייבת ייעוץ מקצועי בכל זאת ישנו לחץ משפחתי. חייבת לציין שהיו לי הסתייגויות, לא מעטות. מה אני צריכה את זה? חשבתי לעצמי...אבל אין ברירה, צריך לעשות גם את זה, זאת עובדה.
כבר שדיברנו בטלפון בפעם הראשונה, הרגשתי שיש פה זרימה. מעין חיבור בלתי מוסבר, שנוצר. מיד הפגנת ידע ושליטה. הבנתי שהנה גבר שהוא גם זכר, אלפא.
תודה על שהקדשת מזמנך, אמרתי בנימוס. רשמתי את המייל, אשלח את המידע. עבר שבוע, עברו שבועיים, שלושה. לקחתי את הזמן, הייתי עסוקה, בעיקר בגלל האקס שחזר לתמונה, והסיט אותי מהשגרה. עד שצצתי בחזרה...
אז מתישהוא התעשתתי וכתבתי מייל, על מנת לתאם פגישה. חזרת אלי מיד, זכרת!
דיברנו בפעם השנייה, הרגשתי חיבור חזק אבל נפנפתי זאת, בהינף יד. קבענו לפגישה עסקית, אצלך במשרד. עבר כמעט שבוע, והיום הגיע. הגעתי! אתה חיכית לי בדלת פתוחה, בחנת והורדת את המבט במבוכה. אתה גבר מרשים אני חייבת לציין, הופתעתי מעצמי מעוצמת המשיכה.
הפגישה נמשכה שעות, אנרגיה באוויר, האוירה זרמה. השתדלתי לשמור על איפוק, ולא לשחרר רסן, ולזרום איתך. "תרגישי חופשי" אמרת לי! סיפרת קצת על עצמך. השעות עברו וגלשנו מעבר לזמן שהקצבנו בפגישה. קצת לפני שהלכתי אמרת לי: "את יודעת שזאת פגישתנו האחרונה". אם תרצי אני פה לרשותך, בכל שאלה.
הימים עברו הפכו לשבועות, ואתה הוכחת את עצמך. הוכחת כשהיית שם כשכמעט נפלתי והתייאשתי, עם מילות העידוד והאכפתיות שלך. הפגנת מקצועיות מצד אחד ואנושיות מצד שני, עם התמיכה שלך בי.
והיום כשהתקשרתי לעדכן אותך, אמרת שאתה גאה בי, על כל הדרך שאני עושה.
אז אני חייבת לומר שאני קצת מבולבלת כרגע, כי אין בינינו כלום. אתה רק יועץ ואני לקוחה. אבל כשאני מסתכלת ומשווה לגבר השני שנמצא בתמונה, הלוואי והיה מגיע לרבע שלך.
נראה לי שפקחתי את העיניים, והבנתי שזה שמזיין אותי, לאו דווקא שם בשבילי.
נ.ב. אז אם אני רק חור, חור יש לכל אחת.