לפני 7 שנים. 7 באוגוסט 2017 בשעה 16:02
אני שונאת את זה שאנחנו רבים, את זה שאנחנו לא מדברים.
אני שונאת שאני שונאת. אני בכלל בת אדם של אהבה ואתה בשלך, פוחד מהצל של עצמך. מנוהל ע"י הפחדים, שלך כל כך מציקים.
אני שונאת את השקט, את הדממה, את השתיקה הארוכה. אני בכלל לא בעד שתיקות ודממות ארוכות.
אז למה אני תמיד חוזרת לאותה הנקודה? האם זה בגלל איך שאתה נראה? לא ממש לא, אני לא עד כדי כך רדודה. אז אולי זה הכלי שבין רגליך? לא, זאת גם לא הסיבה. אז מה לעזאזל אני מוצאת בך?
הייתי חייבת להוציא קיטור. ט"ו באב שמח לכל החוגגים.
נינה
