בין וניל לבדסמ
החיים הם מציאותיים והבדסמ הוא כלי משחק
לתיבול מצויין לתקופה ממושכת
או לזמן קצר
אבל החיים הם מציאותיים
סוחטים מאיתנו את השיגרה שמנצחת תמיד
גם אם היא קצת משעממת ופחות מעניינת
העדפתי לוותר על חלק ממני
כדי להסתפק באהבה שמנצחת
הרבה מעבר
לרגע של היי
מלהסתתר ביום יום בקהילה פרימיטיבית
ולהוריד מחסומים כל פעם מחדש
מול קהילה שמחולקת לקבוצות
שמחפשים את הרגע הזה שלהם
בסיפוק והוויה
כשהייתי חיה בין קצוות
העומס הרגשי
של להיות לבד בכל אחת מהן
הרחיקה אותי כל כך
ובבדסמ הכל הוא בסופו של דבר משחק
גם אם היא מאוד אמיתית אצלי
הילד והחיים שלי
מה שמשלם חשבונות
מה שמקדם אותי לשאיפות
לא היה איכפת לי לוותר
על הדרמות מסביב
על האיפור והלבוש
רבים לא הבינו את הדיסוננס בין השקט והעדינות
לבין הרגע לתת מעצמי לאחר
יותר היו רוצים לקחת ולהעלם
וכשהמצב אצלי היה שביר
מצב בריאותי וכולי
אף אחד לא נישאר
עד שהגיע הונליות לחיי
ופתאום לא הייתי לבד
כי מה יותר אמיתי
כשנמצאים איתכם גם כשאין מה לתת
אז שיחררתי כל מה שיכולתי
והתפנתי ללהישען
ולזמן לעשות את שלו
את הזיכרונות להשאיר לסיפורים טובים
וגם כשהבדסמ תמיד קורץ ליד
גורם לי לגעגוע עז
אני נזכרת בכל הלילות שהייתי בהם לבד
בכל האנשים שנישארו בעיניי
כמזכרת
וחוויה שפעם הייתה
אין יותר שלמה ממני
להגיד שהיום אני רוצה
רק את הונילי שלי לידי
זה שיודע להיות שם
גם כשאנני מספקת דבר
אפילו סתם לתכרבל בין זרועותיו
ככה בשקט
לחשוב על הכל
גם על הבדסמ שפעם היה.
בין הונליות לבדסמ
המציאות שלי הייתה ונילית
ונישארה
כניראה שהיא הייתה יותר חזקה
מהבדסמ שהיה וניגמר.
תהיו טובים🤍
