לפני 4 שנים. 11 באוקטובר 2020 בשעה 11:11
עוד לפני שהוא בא התרגשתי וחכיתי לו כמו ילדה קטנה, גופי מתכווץ ומרטיב רק מהמחשבה שאראה אותו שוב.
והסקרנות.. הסקרנות הבלתי פוסקת שמכרסמת לי את כל הגוף עולה ויורדת ומעבירה בי זרמים וצפייה לרצות אותו, לספק אותו להתחנן אליו לתשומת לב, למגע שלו, למבט שלו.
ואני מודה.. אני מכורה לתחושת ההשפלה, שאני יורדת על 4 ומתחננת אלייך, לכאב שבכל הצלפה או סטירה שלך, לתחושה שאתה מביא אותי למצב שבו אני מתחננת אלייך קשורה,כמעט בוכה, קטנה, רטובה ומושפלת שלא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר רק שתרשה לי לגמור.
ועל זה נוסף דבר חדש.
אני שייכת לך.
אפשרת לי למצוא את המקום שלי, המקום שכל כך חיפשתי מקום שבו אוכל להיות הכלבה שלך, הזונה שלך, הילדה הקטנה שלך ואתה..
אתה האדון שלי.