כמה שהנפש שלך עדינה,
ולמרות כל זאת
עמדת בחוזקה
מול דברים קשים שקרו לך בחיים,
ועל זה אני מעריץ אותך.
היום את כבר לא ילדה,
את אישה כמו שאישה צריכה להיראות.
יפה, טהורה, עם בגרות מנטלית כפולה מגילך הביולוגי.
לפני יומיים ראיתי אותך,
חייכת לכולם,
תמיד מסורה לסביבה ודואגת שיהיה נעים לכולם.
אבל איפה את בכל הסיפור?
מי דואג לך?
מי רואה בכלל מה עובר לך מבפנים?
מי יוכל להבין דבר כזה?
מי הסתכל לך בעיניים?
מי ידע לזהות את החרמנות שבפניך שגבר חטוב ישב לצידך?
מי ראה אותך?.
אז כן אני אזייף, אני ארוץ הכי מהר מבלי לעצור,
אפילו מבלי לחשוב עד תום אם צריך.
היום הזה יותר מתמיד את עמוסה,
עמוסה מאד,
הגיע תורך לשחרר הכל ,
לעצןר לרגע את הדומיננטיות והשליטה שלך על עצמך והסביבה.
הגיע זמנך לבוא למקום הנכון,
כזה שייתן לך את השקט
שכל כך נחוץ לך בשלב זה,
הגיע זמנך להתמסר.
אבל הפעם הזאת
להתמסרות הדדית של שני הצדדים
ולא מה שהיה לך עד כה.
אני אפילו לא יודע אם את קוראת את המילים שלי או לא,
דבר אחד בטוח
הנשמה שלך צריכה אותם ואותי.
עד כאן מילותיי ילדתי היקרה,
הדלת שלי פתוחה תמיד בשבילך,