המוח האנושי

לא משנה

מה עשית,

עם מי היית,

איפה טסת,

בכמה בילויים היית

בסופו של דבר זה אתה.

אותו אדם

שקם בבוקר 

ורואה את

אותו הפרצוף במראה,

כל בוקר.

התעסקת בה,

במה עובר עליה,

עד כמה קשה לה מבפנים,

עד כמה אתה מרגיש אותה,

עד כמה היא מפחדת לשחרר,

מפחדת ליפול שוב,

כל זה רצית ועשית בשבילה,

אפילו קצת יותר מידיי.

ומה לעשות גם העיתוי

לא היה כזה מוצלח,

אבל אולי לרגע שכחת,

פיספסת משהו,

אולי,

היא בכלל

זאת שרצתה

לראות אותך.

ואתה,

אולי מזה פחדת,

שהיא תראה אותך,

שהיא תדע שמעבר

לבטחון העצמי

העצום שעומד מולה,

חוזק ועוצמה

שמלווים אותי במשך שנים.

אבל אולי אולי

בסוף פחדת

שהיא תראה אותך,

כי ידעת שהיא רואה אותך,

בוחנת אותך,

אז כן ניסית לשחרר קצת,

לשתף אותה במעט בשלך,

היא אפילו אמרה לך,

נעשה סחר חיליפין

אני אשתף אותך

אתה תשתף אותי.

ואני כל כך מכבד ומעריך אותה

שהיא בחרה דווקא אותי לשתף,

ואתה?

אתה שיתפת אותה?

שיתפת אותה בזה

שאחרי כל סופ"ש

שאתה חוזר מן המסיבות

אתה מסתכל במראה

ורואה את הריקנות שבך,

איך משבוע לשבוע

במשך מעל עשור

זה ניהיה יותר ויותר ריקני.

שיתפת אותה בזה?

למה לא?

זה משהיא רצתה בסה"כ,

לדעת מי אתה.

פחדת.

סוף סוף אתה חשוף מול אישה,

וזהו עכשוו היא כבר לא שם

ומה קיבלת במקום החשיפה,

אי הבנה אחת גדולה,

שגרמה לה לחשוב

שאתה זה

בכלל לא אתה.