בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אחת לא מהחברה

לפני 14 שנים. 6 במאי 2010 בשעה 22:42

ממתי אפליקציות מחשב וכל מיני חיזוקים בצורת פרסים ווירטואלים תופסים כל כך הרבה מקום בחיים ?

אחח, הריק הזה, מעולם לא היה מלא כל כך. עולמות שלמים של וואקום. פאק מן אוכל פאק מן ובסוף יש דובדבן ו-500 נקודות והחיים נשרפים ועדר שלם של אנשים מתעדכן על השניה בהשגים האלה של 'חברים' שלהם שמצייצים וכותבים ומגיבים. הא, חברה, איזה כיף להיות בחברה.

מצד שני, אין לזלזל בזריזות ידיים, אה?

לפני 14 שנים. 1 במאי 2010 בשעה 16:19

אם רק היה לי זין בשביל כל ההארכות והויאגרה והסיאליס שמנסים למכור לי כל הזמן. וגם נשים מכל מיני מקומות.

הייתי מקיפה את כדור הארץ בדרך לירח.

לפני 14 שנים. 29 באפריל 2010 בשעה 13:04

איפה האנשים, גברים ונשים, ששולחים את היד למקלדת ותיכף נהיים להם מאוויים, כמיהות כמוסות, נבכי מחשבות וכל מיני מילים בעברית שאף פעם לא יוצאות להם מהפה בלייב?

כפרה א': מאמי יש לי כמיהות..

כפרה ב':מאמי יש לי מאווים כמוסים..

כפרה ג': מאמי, בשביל מה יש לך בלוג?

אז איפה הם קלי המקלדת, זרזירי המתניים, הכפרות, הצ'וחים (הקשוחים עם הלב הרך החוטאים בכתיבה) וכל היתר?
למה לא שומעים אותם, בלייב, ולמה הפער בין הכתיבה לדיבור?

לפני 14 שנים. 25 באפריל 2010 בשעה 11:21

מה משותף לרד בול, תחבושות היגייניות וצנחן (ואני ואני)..?

לפני 14 שנים. 24 באפריל 2010 בשעה 20:05

אתרי נשים זו הדבולוציה של עיתוני נשים; רגרסיה, דגנרציה ובאופן כללי להג שיווקי - שנכתב ע"י נשים עבור נשים - במסווה של הגיגים עמוקים מני ים המלח בנוגע לסוגיות מורכבות כמו למשל, מסעדה חדשה, ליפ גלוס חדש, אח גדול חדש. אולי זו תופעת לוואי של חומרים קוסמטיים ובלונדר. למ. בוגנים הפתרונים.

...

חתול, זו חיה מבוייתת. למרות זאת היא מתהפכת על אנשים, משנה את דעתה כל הזמן, ומשירה בכל מקום. אעפ"כ, יש מי שמחבב אותם. אולי זו ההליכה על ארבע, אולי חוסר האתגר האינטלקטואלי. על כל פנים, הם לא יפריכו את תאורית הקוואנטים. החתולים זאת אומרת. אבל לכתוב הם למדו.. שאפו!!

..

כן, יש קשר בין הקטעים.

זהו.

לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 22:05

תחת, תחת, תחת, תחת..

וכל השאר גם.

בתאבון

לפני 14 שנים. 4 בפברואר 2010 בשעה 19:05

כנראה שיש לי קצת זמן..

("גם את האוויר תיקחו להם. תיקחו. גרפומנים ארורים!")

((עכשיו, אם אני פיטר גרינאווי, אני מלהקת כמה נשים ערומות, כמה איברים של גברים, מוסיקה מוזרה, לוקיישנים מצויינים - ושמה את הציטוט המנצח הזה בפה של אחד מהם. ככה. כן! ככה!ארטיסטים!!)

לפני 14 שנים. 4 בפברואר 2010 בשעה 16:06

יש משהו מקסים באנאליות (א נ א ל י ו ת , כן? שלא יהיו טעויות) של שנאת טעויות כתיב. אין כמו מראה כמותית יפה כזו, מדידת פרמטרים כזו, הבנה חודרת וראיה עמוקה של האישיות של הכותב (עם או בלי אותן טעויות).

הכל סטטיסטיקה. הכל.

מצד שני, אין על נוצה בתחת. מהודר כזה.

לפני 14 שנים. 30 בינואר 2010 בשעה 14:11

אולי היא תיתן לו את הטוסיק שלה?

אולי

לפני 14 שנים. 24 בינואר 2010 בשעה 18:07

אה, עוד מעט...