לפני 17 שנים. 27 בנובמבר 2007 בשעה 10:51
יום אחד בלי אינטרנט.
כתבתי מיילים עם מסמר על הקירות. שום הודעה לא היבהבה חזרה.
והמחשב שתק. בפינה. לבד.
אחת לא מהחברה
לפני 17 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 9:24
איזה תענוג זה לקרוא טקסט נקי על סקס, נקי מפוריטניות והתחסדות ותחושת חטא.
סקס, מין, זיון. פשוט. בלי עניינים וטקסים ובעיקר בלי זיופים. שפה נקיה, הכוס כוס,
הזין זין והזיון זיון. אוויר.
ובאתר הזה, מכל המקומות, יש חוסר בטקסטים כאלה.
לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2007 בשעה 7:34
אז אמרתי לו,
מאמי, הקילוף הזמני,
שאתה לא מבין כמה זה חשוב.
אז הוא עושה לי,
אבל מאמי, אני רוצה קילוף קבוע.
אז עשיתי לו,
מאמי, בשביל זה יש פילינג, וכימי, ואללה. לך תתקלף לי מהעיניים.
לפני 17 שנים. 5 בנובמבר 2007 בשעה 9:50
אני. אני אני אני.
אני אני.
אני אני אני.
אני אני.
אני אני אני אני אני אני.
אני אני.
אני אני אני.
אני.
אני אני אני אני.
אני. אני. אני. אני. אני.
אני.
לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 8:33
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/454/607.html#AAAY3+AAqAAARnbAAF
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.
רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממונו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.
שחקי כי ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.
אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא - ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.
ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל- כבליו יוסר ממנו,
עין-בעין יראה אור.
יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים -
חיי רוח לו אין די.
אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער;
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.
לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 4:15
את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חירותי
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער.
לפני 17 שנים. 21 באוגוסט 2007 בשעה 18:10
זאב זאב.
זאב זאב.
זאב זאב.
זאב זאב זאב זאב זאב זאב זאב זאב........................................................
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2007 בשעה 13:03
איזה קשר נוצר בין אנשים שאחד אומר לשני עשה כך וכך, היה כך וכך, ואוהב אותך?
איזה מקום יש לזה המציית? מי נשאר שם? מה נותר מהאישיות שלו?
איזה קשר אנושי יש שם?
איזה אדם מבקש ציות ללא עוררין?
זה נשמע לי מאוד בודד, ומתסכל.
ולא בוגר. איש אחד שמסדר זוגיות לפי צרכיו בלבד ואחר שמוותר על עצמו מרצון או מצורך. המממ זה ילדותי. ועקר. ושקרי משני הצדדים.
לפני 17 שנים. 12 באוגוסט 2007 בשעה 8:57
אם הסולנית הייתה מוותרת על מילים ורק נוהמת, שורקת, מייללת, זה היה עוד יותר טוב.
לפני 17 שנים. 29 ביולי 2007 בשעה 19:22
לעוף בשמיים אינסופיים
ולעוף ולעוף ולעוף
מוסיקה מתוקה נשמעת רק לאוזניי
לחלום על עינייך
מוסיקה מתוקה, אושר
דולצ'סה א פליצ'ה