אחת לא מהחברה

קטע מתוך ספרו של ארוה באזן, "צפע בידי". הוצאת עם עובד, 1987. תורגם ע"י בני ציפר.

אני בוחן את המצב.
בפעם הראשונה בחיי אני בוחן את המצב. טוב להתכנס לפעמים בתוך עצמך, קראתי זאת היכן שהוא, ולקבוע כמו רב חובל חמוש במד-זוית את מקומך המדויק בין הזרמים, הרוחות והקולות שבעולמנו.

....אני בוחן את המצב, כלומר, מגדיר את עצמי. הבחינה הראשונה, שאינה דומה כל-עיקר לחיטוט הדתי במצפון, מאחר שטוב לי כמו שאני ואיני רוצה אלא להיות יותר ויותר מה שאני, הבחינה הראשונה נערכת בשעת הפסקת הצהרים, על צמרתו של עץ הטקסוס, שנעשה באמת מקום ההתבודדות שלי, מבצרי, המקום שאחי אף פעם אינם באים אליו אחרי, מאחר שהטיפוס לשם אינו נטול סכנות (זו מן-הסתם הסיבה שחזירעת לא אסרה עלי מעולם לעלות עליו). אני בוחן את המצב. איני יודע מדוע, אבל כשאני שם למעלה, אני חש עצמי שונה לגמרי. כשאני חולש על הגגות הכחולים של "המלאכיה", ומעלי אין אלא רוח הים או יוני בר החגות שעה הארוכה סביב קניהן, אני מתנתק מחיי. אלף ההתנכלויות, אלף העקיצות המציקות לנו הרבה יותר מפציעה גדולה אחת, הנה צונחות ארצה, הנה מכסות את קרקע החורש, שם למטה, כמחטי אורן חומות. מה אני? מה לי פה? קצב השעות הגנובות מערסל אותי בקצב הענף הנושא אותי כאילו אני פרי זר שעוד מעט ינערני מעליו. לנפול אל העתיד, הקרוב כל-כך, ולנטוע עצמי בו לבדי, בקרקע שאבחר לי, באור שאבחר לי, בדעות שאבחר לי, בר?ח?ם שאבחר לי. לבחור אפילו את האופן שאירקב בו, כי להירקב פירושו לתסוס, משמע לחיות... ולבחור אפילו את הרקב שבחיי, האהבה או השנאה. אני חי שטוף רוחות! אני טהור עד אין קץ! אני בוחן את המצב. אין אתה מה שאתה רוצה להיות,אבל עוד תהיה מה שתרצה, נולדת בן ר?זו?. וההשתייכות למשפחת רזו פירושה בדורנו שיש למתחריך יתרון של עשרה צעדים. נולדת בן רזו, אך לא תישאר כך. לא תקבל עליך את הגבלה הזאת, המעיקה עליך, אף שאינך יכול להגדיר עדיין במדויק מה טיבה. נולדת בן רזו, אבל למזלך לא לימדו אותך להיות שבע-רצון מעצמך. בביתך היתה לך א?ם-לא-א?ם, חמוצת שד?י?ם. מימיך לא טעמת ממיצי האהבה המקילים את עיכול החלב שיונקים ילדים מאושרים. כל חייך תקיא את ילדותך, תקיא אותה בפני האלוהים שהעז להעמידך בניסיון הזה. תהא זו האהבה או השנאה, אמרת? לא, תהא זו השנאה! השנאה היא מנוף חזק יותר מהאהבה. אפשר לשכוח אותה כמובן, שהרי תתאווה לטעום מכל המנעמים, מכל הדברים התפלים והמסוכרים שדודניות רגשניות מוצצות בין הלשון לחך. תתפטם ממתקי האהבה. ותירק אותם. תירק אותם עם כל היתר!

אני בוחן את המצב, איני צנוע. זהו מה שמורשת רזו שיירה בי לעד. אני אחד מאיתני הטבע. אני הוא הבוחר במ?ר?ד. אני הוא הניזון מכל מה שמרעיל את חייהם. אני היפוכן של אמירות-ההן הבכייניות שהם מאשרים בהן כל דעה מקובלת. אני היפוכם. אני המחבל במוניטין הסלחניים שיצאו להם, אני צייד הינשופים, מאלף הנחשים, המנוי לעתיד על "הו?מ?נ?יט?ה".